יכול מאוד להיות ששמעתם על החוטאת (The Sinner) לאחרונה. מדובר במיני-סדרה שיצאה בארצות הברית באוגוסט, ברשת USA, ולפני כחודש שוחררה בשאר העולם דרך שירות הצפייה הישירה של נטפליקס (Netflix). עם ההפצה העולמית שלה, “החוטאת” טלטלה את הרשת בהצהרות בומבסטיות – עוד ועוד אנשים הצהירו שעצרו את הפרק הראשון באמצע, ולא היו מסוגלים לצפות בה יותר. מה היה כל כך מזעזע?
צפיתי בפרק הראשון, וממנו המשכתי בשמחה רבה לכל השאר, אותם גמעתי בשקיקה. האם הפרק הראשון באמת היה כל כך קשה? במידה מסוימת כן, אבל לא מהסיבות שאתם חושבים.
העלילה
ג’סיקה בייל (Jessica Biel) משחקת את קורה טנטי, אם ורעיה שחיה את חיי המשפחה שלה כרגיל – היא דואגת לבנה הקטן ואוהבת את בעלה, ובאופן כללי חיה חיים שגרתיים לחלוטין. אבל משהו מטריד את מנוחתה, משהו לא ברור כל כך. יום אחד, בעוד קורה מבלה עם משפחתה הצעירה על החוף, היא רואה גבר צעיר בחברת חבריו. ללא שום הסבר או התראה, היא מתנפלת עליו עם סכין, ודוקרת אותו שבע פעמים בזריזות. האיש מת במקום, באופן מידי כמעט. קורה מסגירה את עצמה מיד, ומודה באשמה – היא מוכנה להירקב בכלא לשארית חייה על מה שהיא זה עתה עשתה.
ביל פולמן (Bill Pullman) משחק את הארי אמברוז, בלש מבוגר ממחלק הרצח. הארי לא נוטה להגיע לאזור הזה – המקום פשוט שלו מדי, ורציחות בודדות בלבד מתרחשות אחת לכמה שנים. רצח כזה ביל לא ראה בחייו. אבל למרות שהוא מתעקש להבין מה קרה, קורה ספק מסרבת, ספק פשוט לא יודעת לומר, מה הסיבה לרצח המחריד שהיא ביצעה. הארי מחליט לא לוותר על קורה, שוויתרה כבר על עצמה, ומנסה בכל כוחו לגלות מה באמת עומד מאחורי התעלומה. העקשנות שלו מגיעה, בין השאר, מתוך צורך להעסיק את עצמו במשהו, בזמן שחייו האישיים יוצאים מכלל שליטה.
מתעללת בנו רגשית
“החוטאת” עושה מאמץ יוצא דופן להפר את השלווה של הצופים. כבר בפרק הפתיחה שלה היא מטרידה מאוד, ולא באלימות שלה דווקא. כן, הרצח אלים ואגרסיבי, אבל הוא לא יוצא דופן באלימות הגראפית שהוא מציג, ביחס לסדרות אחרות שעוסקות ברצח. הסיבה שאנשים כיבו את הפרק הראשון באמצע היא פשוט כי הרצח מאוד, איך לומר זאת, לא נעים.
זאת אמירה מצחיקה, שכן איך רצח יכול להיות נעים? אבל אנחנו מורגלים מאוד באלימות בקולנוע, וכמה דקירות לא אמורות לרגש אותנו או להזיז לנו יותר מדי. אלא שהרצח הספציפי הזה מחריד ממש בגלל הנסיבות שלו – בחור צעיר יחסית שמבלה זמן על חוף הים עם חברים, שחייו נקטפים סתם כך לפתע; אמא צעירה שמשליכה את העתיד שלה בלי שום סיבה מובנת; רצח לאור יום מול עשרות עדים, ביניהם גם משפחת הרוצחת, וגם חבריו הקרובים של הנרצח; כל הסיטואציה הזאת מרגישה נורא. וזה לא עוצר שם.
המניעים לרצח לא ברורים גם לדמות עצמה, שלא מספרת את כל מה שהיא יודעת, וגם לא ממש יודעת יותר מדי, אבל אנחנו רואים איך התודעה השבורה שלה מרכיבה לאט לאט היסטוריה מודחקת כלשהי, עבר אפל שבתוכו נמצאת סיבת הרצח. שברי הפלאשבקים האלה שומרים אותנו על קצה המושב כל הזמן, מנסים לפצח את התעלומה יחד עם הארי, הבלש. והארי נמצא בקטגוריה מיוחדת משלו של אנשים דפוקים לגמרי.
ביל פולמן מתוך “החוטאת” (תמונה באדיבות USA Network)
תעלומת רצח מסוג שונה לגמרי
הארי מנהל חקירת רצח מוזרה מאוד – הרי ידוע לכולם מי הרוצחת. לרצח היו עשרות עדים, וגם הרוצחת עצמה מודה באשמה, לא טוענת לאי שפיות אפילו. אז מה כבר יש לחקור? אבל הארי לא מוותר על קורה, כי הוא כבר כמעט ויתר על עצמו. העבודה שלו די משעממת, אבל זאת לא סיבה לצאת להרפתקאות בילוש מוזרות. הבעיה העמוקה יותר היא שהנישואים שלו פגועים, פגועים באשמתו, ולמרות שהוא עושה כל שביכולתו לתקן אותם, הוא גם זה שפוגע בהם. הוא חייב לפתור את תעלומת הרצח בכל מחיר.
בין הארי לקורה מתפתחת כימיה מיוחדת, ניצוץ שיכול להיווצר רק בין אנשים שבורים. על פניו של הארי תמיד מתנוסס חיוך, גם כשהוא עצוב או כועס. זאת פשוט הבעת הפנים הקבועה שלו. ונכון, לביל פולמן כשחקן יש נטייה לחייך חיוך מריר, אבל לא בתדירות כזאת, ולא עם אותו חום, שיש להארי בעיניים. הוא נראה תמיד כאילו הוא יודע משהו, שאף אחד אחר לא יודע. הסוד האמיתי שלו, הוא שהוא לא יודע כלום.
הארי הוא לא הולמס, מארפל או פוארו – הוא לא בלש מבריק שיקרא את הראיות וירכיב את הסיפור האמיתי דרך דדוקציה תלושה כלשהי. אבל הארי הוא בלש מצוין, כי יש לו אינטואיציה, שאומרת לו מתי ללחוץ ומתי לשחרר. האינטואיציה הזאת מובילה אותו ללחוץ על קורה כשצריך, ולתת לה את המרחב שהיא צריכה כשזה הכרחי.
“החוטאת” הוא סיפור בלשי שמספר את עצמו. סיפור שפשוט נחשף בהדרגה, לא כי הגיבורים מניעים אותו, אלא כי הם יודעים לא לגעת – לתת לדברים מסוימים לקרות מעצמם. ובמקרה נדיר ויוצא דופן, הסדרה מצליחה גם להסתיר מאיתנו את המידע הרלוונטי ביותר, תוך כדי שהיא מפזרת רמזים שמושכים את תשומת ליבנו. ככה אנחנו כל הזמן גם בטוחים שאנחנו מבינים מה הסיפור, וגם חסרי אונים ומבולבלים לחלוטין. לא בשונה מקורה.
ג’סיקה בייל מתוך “החוטאת” (תמונה באדיבות USA Network)
בשורה התחתונה
“החוטאת” היא ללא ספק סדרה קשה לצפייה, בעיקר במובן הרגשי. היא מטלטלת ומדי פעם קצת מתישה, אבל הכל בשם התעלומה ובניית המתח. בין אם הקיבה שלכם חזקה או חלשה, זה לא מה שיכריע את המסוגלות שלכם לצפות ב”החוטאת” ולהנות ממנה – מה שחשוב זה החוסן הרגשי.
אם קל לערער אתכם ואתם משתדלים להימנע מטלטלות רגשיות, “החוטאת” היא סדרה בעייתית ולא מומלצת בשבילכם. אם, לעומת זאת, אתם מסוגלים לשרוד התעללות כזאת, תרוויחו את אחת מסדרות המתח המוצלחות ביותר של השנה.