ביקורת סדרה: פחמן משודרג –דרמה חלשה, פילוסופיה שטחית, סייברפאנק קולנועי משובח

אחרי כמה שנים טובות בהן מתנגחת נטפליקס (Netflix) ראש בראש בספקיות התוכן הוותיקות יותר עם סדרות דרמה, קומדיה ומתח שלא נופלות באיכותן ולו מעט מאלה של המתחרות, התחילה החברה להפיק גם תכנים שדורשים השקעה כספית יותר גדולה.

בסוף השנה האחרונה ראינו את “בהיר” (Bright), סרט פנטזיה מודרנית שהופק בתקציב הוליוודי ואפילו קיבל מועמדות לאוסקר על האיפור הטוב ביותר. עכשיו הגיע הזמן להתחרות גם בסדרות הטלוויזיה הגדולות – “פחמן משודרג” (Altered Carbon) היא סדרת מדע בדיוני יקרה וגרנדיוזית, שמתעלה באפקטים ובאיכויות ההפקה שלה על כל מה שהוציאה נטפליקס עד עכשיו. למרות שהיא רחוקה מלהיות מושלמת, התרשמנו ממש.

העלילה

בעתיד פותח פיתרון לפחד הגדול ביותר של האנושות – המוות. בעורף של כל אדם מושתל מכשיר קטן ששומר בתוכו את הזהות והאישיות של האדם. הגוף יכול לחלות, להיפצע ולמות, אבל אם השתל לא נפגע, אפשר לשתול אותו בגוף חדש, והאדם ימשיך להתקיים. לכן גופים מכונים “שרוולים” – כי זה כל מה שהם. הגוף הגשמי לא מגדיר יותר את מי שאנחנו, הוא רק שרוול לתודעה שלנו להתקיים בו.

ובעולם בו ה”נשמה” דיגיטלית, אנשים בעלי אמצעים יכולים לחיות לנצח, כשהם מתגלגלים מגוף לגוף. חלקם נהיים כה עשירים וכה חזקים, שהם בונים שרתי-על, אליהם התודעה עולה אחת ל-48 שעות. הם מכונים “מתושלחים”, על שם מתושלח המקראי שחי קרוב לאלף שנים, או מת’ים בקיצור.

ג’יימס פיורפוי (James Purefoy) מ”רומא” מגלם את לורנס בנקרופט, מת’ שנהרג דקות ספורות לפני שהספיק להעלות את תודעתו לענן. כאשר חזר לחיים, לא זכר את 48 השעות האחרונות של חייו, שהובילו למותו. לפי כל הסימנים בנקרופט התאבד, אבל הוא מסרב להאמין בזה. בנקרופט בטוח שהוא נרצח. וכשאדם עשיר ובר השפעה כמוהו מחליט משהו, קשה להתנגד לו.

בנקרופט מחזיר מהמתים את טאקשי קובאץ’. קובאץ’ הוא אחרון ה”שליחים”, ארגון טרור מהעבר הרחוק שפעל נגד המשטר הבין-כוכבי. כשליח, טאק קובאץ’ הוא לוחם שאין שני לו, ללא מצפון או רסן. הוא ניחן באינטואיציה יוצאת דופן, מאפיין שהיה נפוץ בין השליחים לפני שהוכחדו. קובאץ’ מקבל שרוול חדש, אותו מגלם ג’ואל קינמן (Joel Kinnaman) מ”יחידת המתאבדים” ו”בית הקלפים”.

בגופו החדש קובאץ’ חוקר את הרצח של בנקרופט בלית ברירה, בעודו מתמודד עם העולם החדש, עולם שבו המהפכה של השליחים נכשלה, וכל מה שהם נלחמו נגדו יצא לפועל. במקביל הוא גם צריך לנער מעליו את השוטרת המעיקה קריסטין אורטגה, אותה משחקת מרת’ה היגרדה (Martha Higareda). יש לה אובססיה לא בריאה אליו, והוא לא מבין ממש למה.

כתיבה ומשחק לא עקביים באיכותם

אם אפשר לתאר את “פחמן משודרג” בשתי מילים, יהיה זה “לא עקבית”. זה נכון גם לסדרה עצמה, וגם לצורה בה אנחנו חווים אותה. אנחנו יכולים לפגוש את הדמות הנפלאה ביותר בגלקסיה בסצינה אחת, וסצינה לאחר מכן להיתקל בדמות מיותרת לגמרי, ולהתאכזב לגלות גם שהיא בעצם דמות מרכזית שנפגוש עוד הרבה. נהייה פרק שלם על קצה הספה, ופרק לאחר מכן נתאמץ לא להירדם. וחוסר העקביות הזה, מקורו בכתיבה ובמשחק, שהולכים יד ביד.

אי אפשר להתלונן על ג’ואל קינמן, הוא עושה את העבודה, וגם מעבר לזה. הוא גם נראה טוב וגם כריזמטי, הגיבור המושלם לחוויה ויזואלית אינטנסיבית – גם נעים להסתכל עליו, וגם מעניין לעקוב אחרי הסיפור שלו. שאר הדמויות המרכזיות בסיפור פחות מעניינות. הפלאשבקים שלו למנהיגה של השליחים מסקרנים, אבל לא כובשים; החזיונות של אחותו לא ממש מעניינים; השוטרת אורטגה, שמגולמת על ידי מרת’ה היגרדה, חסרת כל כימיה עם כל השחקנים שהיא משחקת איתם, וכן הלאה.

איפה שהסדרה מצליחה זה דווקא בדמויות הקטנות יותר. הבינה המלאכותית שהיא מלון שהחליט שהוא אדגר אלן פו, או הסבתא ההיספאנית שלכודה בגוף של גנגסטר מקועקע ענק, הם דוגמה קטנה לדמויות נהדרות שמשוחקות נפלא. חלקן מופיעות אחת לפרק, וחלקן אחת לעונה, אבל הן מהנות ובשבילן שווה להישאר.

כריס קונר מתוך “פחמן משודרג” (תמונה באדיבות נטפליקס)

מעבר לזה, נדמה שהקריטריון העיקרי לפיו נבחר הרוב המוחלט של השחקנים והשחקניות (בעיקר השחקניות) זה האם הם מסכימים להצטלם בעירום. ולפעמים כשתשאלו את עצמכם “למה הביאו שחקנית כל כך גרועה לתפקיד הזה?” תבינו במהרה שזה “כי היא הסכימה לסצינה המוזרה הזאת”.

ואולי אלה לא השחקנים. אולי אלה הבמאים שלא שמו דגש על המשחק ומיהרו להפשיט את הטאלנטים שלהם, כי זה מה שבאמת באנו לראות, נכון? אולי חלקינו, לא שופט. ואין פסול בלהראות עירום על המסך. אלא שנדמה ש”פחמן משודרג” ממש מתאמצת, יותר מדי אפילו, להיות “משחקי הכס”, עם סף פטמות וישבנים מסוים לפרק שאסור בשום פנים ואופן לרדת מתחתיו! נו, שוין, שיהיה, אבל למה על חשבון המשחק?

סיפור מצוין אבל לא עמוק

וכאן מגיע הקושי האמיתי שלי עם “פחמן משודרג” – היא פשוט לא עמוקה. ואל תבינו לא נכון, לא מדובר בסדרת מד”ב שטחית. להפך, היא מתרחשת בעולם מאוד מורכב ומעניין, שאפשר לחקור שעות רבות וימים ארוכים ולא להתעייף. אלא שהסדרה עצמה לא חוקרת את העולם הזה לעומק. היא מציגה לנו את הרעיונות שלה – שמהותו של האדם היא הזכרונות והחוויות שלו, שהגוף הוא רק בשר, שאלמוות הוא כלי לעשירים לשלוט לנצח ולעניים להישלט ללא סיכוי לצאת מזה, ועוד. אבל אף אחד מהרעיונות האלה לא נחקר באמת.

בעקבות “בלייד ראנר” המקורי, נקבעו אחת ולתמיד החוקים הויזאוליים של ז’אנר הסייברפאנק. סייברפאנק הוא מדע בדיוני מלוכלך יותר, שמתרחש בעתיד יחסית קרוב, ועוסק בשאלות זהות ובמעמדות חברתיים. אבל “בלייד ראנר” היה גם פילם נואר, ומאז כל סרט או סדרת סייברפאנק מנסים להיות נואריים. ובזה “פחמן משודרג” מצטיין.

יש כאן את כל האלמנטים של פילם נואר טוב – יש גיבור אפור מוסרית; יש פאם-פטאל מסוכנת, אפילו שלוש, תלוי איך סופרים; הרבה משחקים של חושך ואור; ואפילו עשן סיגריות, כוסות וויסקי ותריסים ונציאנים, פשוט כדי לסמן לחנונים הקולנועיים כמוני ש”תראו, אנחנו מכירים נואר!”. וזה מה שאנחנו מקבלים – חקירת בלשים מסועפת ומתוסבכת, עם טוויסט של מדע בדיוני. המד”ב הוא רק הטוויסט כאן.

מתוך “פחמן משודרג” (תמונה באדיבות נטפליקס)

וזה לא דבר רע, אבל לאחרונה נהיינו מפונקים. כי אם אנחנו מחפשים מדע בדיוני עמוק, כבר לא צריך לרעוב כמו פעם. יש “אקס מאכינה”, יש “בלייד ראנר 2049“, יש “המפגש” ויש “מראה שחורה” ויש גם את “חלומות חשמליים” החדשה של אמזון. והם לא היחידים, עם עוד סרטי וסדרות מד”ב מעניינים באופק. המדע הבדיוני העמוק, המורכב, החברתי, עשה קאמבק עצום בשנים האחרונות, ולפתע סדרת סייברפאנק שמתמקדת באסתטיקה בעיקר מרגישה לא מספקת.

בשורה התחתונה

“פחמן משודרג” מנסה הרבה דברים. היא מנסה להיות “משחקי הכס” של נטפליקס, היא מנסה להיות סדרת המד”ב הגדולה החדשה והיא מנסה לדגדג אותנו בשאלות אתיקה ומוסר בכל מה שנוגע לגוף, לתודעה ולנפש. ובכל הדברים האלה היא מצליחה בעיקר לדגדג. היא חווית צפיה מהנה ושווה, עשר שעות שלא תתחרטו שתשקיעו בה, אבל חשוב מאוד להגיע אליה עם הציפיות הנכונות. זו לא סדרת מדע בדיוני שתקרע את מחסומי התודעה שלכם ותשגר אתכם לכוכבים. זה פשוט סיפור בלשים מוצלח, פילם-נואר עתידני רווי במין ואלימות עם ערך בידורי רב וצורך מועט מאוד במחשבה.