ביטול אחר ביטול אחר ביטול, עולם סדרות גיבורי העל של נטפליקס ומארוול הולך ומצטמצם. רק שתי סדרות שרדו בינתיים, וגם עתידן לוט בערפל – “המעניש” (The Punisher) ו”ג’סיקה ג’ונס” (Jessica Jones). שתיהן יקבלו עונות חדשות השנה, שעשויות להיות גם העונות האחרונות, ומיד עם תחילת השנה עונה 2 של “המעניש” כבר כאן. האם זהו באמת סיפורו האחרון של פרנק קאסל בגרסה הזו, והאם זה סיפור שעומד בסטנדרטים של העונה הראשונה, שהייתה אחת מהעונות הטובות ביותר של כל מסת הסדרות הזאת?
הביקורת לפניכם לא מכילה ספוילרים לעונה השנייה של “המעניש”, אבל הקריאה לא מומלצת למי שלא צפה בעונה הראשונה.
העלילה
ג’ון ברנת’אל (Jon Bernthal) חוזר לגלם את פרנק קאסל, האדם אותו התקשורת כינתה “המעניש”, בגלל הצורה הברוטאלית והשיטתית בה הוא רצח עבריינים. קאסל היה חייל לשעבר בחיל הנחתים האמריקאי, ששירת ביחידת עילית שעסקה, בין השאר, בהברחת סמים. קאסל עצמו לא היה מודע לעסקים המלוכלכים שקרו סביבו, אבל היה מקורב מספיק לאחראיים כדי שינסו לחסל אותו. ניסיון החיסול של קאסל כשל – אך אשתו ושני ילדיו נרצחו במקומו, מול עיניו.
לאחר שקיבל חנינה על עשרות הרציחות שמשויכות לשמו, קאסל מנסה למצוא שקט מחוץ לניו יורק, עיר של זכרונות נוראיים בשבילו. בתחנת דרכים מקרית לחלוטין, פרנק נתקל בנערה אותה משחקת ג’ורג’יה ויגהם (Giorgia Whigham) הצעירה. הוא רואה שארגון בעל אופי צבאי רודף אחריה, ולא מצליח להתעלם – הוא עוצר את הגל הראשון של המרצחים שדולקים אחריה, ונהייה מעורב בסיפור שלה, סיפור שגדול על שניהם, כרגיל.
בינתיים, בניו יורק, בילי רוסו מתחיל להחלים מפצעיו. רוסו, אותו משחק בן בארנס (Ben Barnes), היה חברו הקרוב ביותר של קאסל, וגם אחד מהאנשים שרצחו את משפחתו. קאסל ריטש את פניו היפות של רוסו עם מראה, והנזק המוחי שרוסו חווה הוביל לאבדן זיכרון משמעותי. הוא לא זוכר את השנים האחרונות, כולל את הרצח של משפחת קאסל, אך הוא חולם סיוטים חוזרים ונשנים על הגולגולת של המעניש. כאשר בילי נמלט מבית החולים שבו הוא משתקם בהדרגה, קאסל נמשך חזרה לניו יורק, במחשבה שהוא עשוי להיות האדם הנכון למצוא את בילי. קאסל לוקח איתו את הנערה כדי להגן עליה, ומביא איתו לניו יורק מערבולת של מוות.
עימות בין ענקים
הנקודה החשובה ביותר שצריך לציין שוב ושוב כשמדברים על “המעניש”, זו המתנה הבלתי נתפשת שאנחנו מקבלים בדמות ג’ון ברנת’אל. ברנת’אל מוכר משני כיוונים – מצד אחד, הוא שיחק כמה תפקידים קטנים אך זכורים בקומדיות נעורים שונות, ופיתח לעצמו תדמית של טמבל חייכן וחביב. מצד שני, “המתים המהלכים” מיצבה אותו כטיפוס קשוח וכועס, שממש טוב בלהיות כועס. וזה היה הספקטרום שלו בגדול, עם דגש גדול יותר על הקשוח והכועס. תוכלו לראות אותו לא מעט גם בסרטים, תמיד בתפקידים מאוד קטנים של עבריינים מאוד אלימים, עם טיפה מהשרמנטיות הישנה יותר שאפיינה אותו פעם.
כשברנת’אל לוהק לתפקיד פרנק קאסל לעונה 2 של “דרדוויל“, בה הוא הופיע לראשונה, נדמה היה שזה ליהוק קל אבל גם לא מעניין. הוא יודע לכעוס ממש יפה, וזה אפיון לא רע למעניש, וחוץ מזה הוא כנראה לא יהיה מעניין יותר מדי – וזאת הייתה הנחה שגויה ביותר. כבר בפרקים הראשונים שלו ב”דרדוויל” היה ברור שמדובר בלא פחות מעילוי. פרנק קאסל כבר שוחק בעבר על ידי דולף לונגרן, תומס ג’יין וריי סטיבנסון, כולם שחקני פעולה מוצלחים, אבל אף אחד מהם לא עורר את האמפתיה שברנת’אל מעורר בתפקיד.
מעונה לעונה המשחק של ברנת’אל כקאסל רק הולך ומשתפר. החיבור עם הדמות כל כך חזק, שבסוף העונה הראשונה ממש קיוויתי שלא תהייה עונה שנייה, פשוט כי כאב לי הלב על קאסל כל כך, וממש רציתי שהוא ימצא כבר נחת. העונה השניה שמעה את תפילתי, והפרק הראשון מוקדש כולו להצדקה של החזרה של קאסל לנעלי המעניש שלו. מעולם לא האמנתי שפרנק קאסל האלים והאכזרי יכול להיות דמות מעוררת אמפתיה, ואני ממש שמח על הליהוק של ברנת’אל ועל העבודה שנעשתה איתו. ללא צל של ספק הוא צריך להתחיל לקבל תפקידים מעניינים הרבה יותר.
מהצד השני, כדאי וחשוב לציין לטובה את בן בארנס, שמשחק את בילי רוסו. בארנס הופיע לאחרונה במספר תפקידים בולטים, בעיקר ב”ווסטוורלד” ובעונה הראשונה של “המעניש”, כמובן. בשני המקרים הוא שיחק דמות דומה, למרות שדמותו ב”מעניש” הייתה יותר ניואנסית. בילי רוסו שידר מהרגע הראשון שהוא נבל פוטנציאלי, אבל תמיד גם הצליח לשכנע שבעצם הוא בחור טוב. הגילוי שלו כנבל בסוף לא היה מפתיע, אבל בהחלט עורר מערבולת רגשית רצויה. כעת בעונה השניה בילי רוסו לוקח את בארנס למקום מעניין עוד יותר.
לא בשונה מברנת’אל, הרושם הראשוני על בארנס הוא שלא מדובר בעילוי. פרצוף יפה שיודע לעבוד טוב עם במאי ותסריט, אבל לא מעבר. למעשה חזרתו של בילי בעונה הזאת הייתה מעט מדאיגה תחילה – אבל הוכיחה את עצמה כמוצלחת ביותר. כאשר בילי רוסו ובן בארנס נדחקו לפינה, עם חורים ענקיים בזיכרון ומסכה על הפנים, הדמות הזאת הפציעה כאדם מרתק שמצליח לעורר הזדהות במידה כמעט שווה לכמה שהוא נוראי ומתועב.
בן בארנס כבילי רוסו מתוך עונה 2 של המעניש (צילום: Cara Howe תמונה באדיבות Netflix)
עד כאן, נדמה שהשבחים על העונה השנייה של “המעניש” רק נערמים. הם לא הולכים להסתיים לחלוטין, אבל מכאן מתחילות גם הבעיות הגדולות של העונה – בעיות שהופכות אותה בהדרגה ממושלמת למיותרת לחלוטין.
מאבד את עצמו בין סצנות מעולות
אם הגעתם עד לכאן ואתם שואלים את עצמכם “רגע, אבל על מה העונה בעצם?”, זה לא מקרי. כי העונה עצמה לא יודעת על מה היא. תחילה זה ברור מאוד – קאסל מתערב בבלאגן שלא לו, ונשאב למערבולת אלימות כדוגמת זו שהוא עזב מאחוריו בניו יורק. למעשה, יש נבל בולט חדש, גנגסטר לשעבר ופנאט דתי בהווה בשם ג’ון פילגרים. את פילגרים משחק בכישרון רב מאוד ג’וש סטיוארט (Josh Stuart) ממחשבות פליליות, והוא יכול היה להיות נבל פנומנלי, לו רק הוא היה מקבל את הפוקוס שהגיע לו.
והנה השלב שבו תתחילו להתבלבל ממש – זוכרים שהזכרתי שלא רציתי את בילי רוסו בעונה הזו, אבל אז שמחתי כי בן בארנס שיחק את בילי מצוין? זה נכון, אבל עדיין אני לא רוצה את בילי רוסו בעונה הזו. למה? כי הוא משבש את הכל. כי הוא סיבה מאוד מאולצת להחזיר את קאסל לניו יורק, שאפשר היה להיפרד ממנה לעונה הזו די בקלות. כי ההתעסקות בבילי לוקחת פוקוס מג’ון פילגרים ומהנערה. כי למרות שבילי רוסו החדש מאוד מוצלח, הסיפור שלו עדיין מיצה את עצמו בעונה הקודמת – וכל המשחק המוצלח של בארנס לא יציל את הדמות מלהרגיש מיותרת וסתמית, במיוחד לקראת סוף העונה השניה.
לא פעם במהלך העונה הנערה שואלת את קאסל מתי הוא יתפנה כבר לפתור את הבעיה שלה, כי נמאס לה להתחבא איתו. היא מהדהדת את קול הצופים, שוודאי שואלים את עצמם גם למה קאסל הולך להתעסק עוד ועוד ברוסו, אדם חסר כיוון וללא זיכרון, כשבבירור יש איום ממשי שמנסה לפגוע בקאסל ובמושא הגנתו בכל רגע נתון.
ג’ון ברנת’אל וג’ורג’יה ויגהם מתוך עונה 2 של המעניש (צילום: Cara Howe תמונה באדיבות Netflix)
כמו כן, בואו נדבר על הצלקות של רוסו. הוא חובש מסכה כדי להסתיר אותן, וכל הדמויות סביבו מגיבות אליו כאילו שהוא מעוות – אבל אלה הצלקות הכי אסתטיות שיכולות להיות. אחרי מה שקאסל עשה לו בעונה הקודמת, נס שיש לו פנים בכלל – אבל ההפקה החליטה שהפנים הנאות של בארנס צריכות להפציע. בחיי שאני בעצמי לא הייתי מתנגד לצלקות כמו אלה שרוסו קיבל בסוף, הן רק גורמות לו להראות נאה אף יותר.
בפועל מה שאנחנו מקבלים בעונה השנייה זה סיפור חדש ומצוין של קאסל, שאחרי שלושה פרקים מתערבב בסיפור ישן שמיצה את עצמו. שני הסיפורים נמצאים בקונפליקט לא מעניין זה עם זה, ומפרק לפרק רק ממשיכים לדלל אחד את השני, בלי באמת לעזור זה לזה בשום צורה. בילי רוסו מקבל פיתוח דמות רב בהרבה ממה שהוא צריך או משמעניין אותנו, וג’ון פילגרים, מנגד, מקבל את פיתוח הדמות שלו בקטעים קצרים שמקשים עלינו להזדהות עם הדמות, או להבין מה הביא אותו למצב שבו הוא, דתי אדוק שכמותו, שוכר צבא קטן כדי לחסל נערה שלא ראתה 20 שנים על האדמה הזאת.
בשורה התחתונה
נראה שהסטטיסטיקה מאוד עקבית – אחרי עונה טובה של סדרת מארוול/נטפליקס, תמיד תבוא עונה שחוטאת לכל מה שהיה טוב בקודמתה. זה לא אומר שלא צריך לראות את העונה הזאת. למעשה, חשוב מאוד לא לפספס את הסרט הסמוי בה! שלושת הפרקים הראשונים של העונה עומדים לחלוטין בפני עצמם, ואפשר לצפות בהם כסרט נהדר של “המעניש”, אולי הטוב ביותר שנעשה אי פעם. ברנת’אל נותן את משחק חייו, והכתיבה והבימוי בשיאם.
משם זה רק מתדרדר מפרק לפרק, וסצינת הסיום של העונה לא פחות ממעליבה. קל לנחש שהעונה הזאת היא האחרונה, ושיוצרי הסדרה ידעו את זה, לפחות בחודשי ההפקה האחרונים, אך נדמה שהניסיון שלהם להשאיר טעם טוב בסוף חיבל בעצמו.
אל תתנו לעונה זו להגדיר את איך שאתם זוכרים את “המעניש”, ואת ברנת’אל בתפקיד קאסל. זכרו אותו בעונה השנייה של “דרדוויל”, זכרו אותו בעונה הקודמת של הסדרה הזאת, וזכרו אותו משלושת הפרקים הראשונים של העונה. כי על זה גם הוא וגם הכותבים צריכים לקבל את הערצתינו. כל מה שבא אחרי? מביך. מביך מביך מביך מביך מביך.