Image may be NSFW.
Clik here to view.
ב-1993 יצא “לקום אתמול בבוקר” (Groundhog Day). הסרט זכה למעמד פולחן כמעט מיד, והפך לשם דבר בזכות ה”קטע” שלו – גיבור הסרט חי מחדש את אותו היום, שוב ושוב, ללא יכולת להגיע ליום הבא. במידה מסוימת הסרט מיצה את הרעיון, ונדמה שאין טעם לחזור אליו. ובכל זאת מנסים, עם טוויסטים שמנסים לתת זווית מעט שונה לאותו הגימיק. ישנו “קצה המחר”, עם טום קרוז, שניגש לזה מהזווית של משחק מחשב בו חוזרים אחורה לצ’קפוינט אחרי שמתים, וישנו סרט האימה “מז”ל טוב”, שמקבל השנה גם סרט המשך.
אבל דווקא “בובה רוסית” (Russian Doll) של נטפליקס, שלכאורה מרגישה מעט דומה מדי ל”מז”ל טוב”, עשויה להיות יצירת ה-Groundhog הראשונה מאז 1993 שתגרום לנו סוף סוף לשחרר מעט את “לקום אתמול בבוקר”, ולאהוב אותה בזכות עצמה. ויש הרבה על מה לאהוב.
העלילה
נטשה ליון (Natasha Lyonne) מ”כתום זה השחור החדש” היא נדיה, מתכנתת בחברת משחקי וידאו בעיר ניו יורק. אנחנו פוגשים את נדיה בשירותים מעוצבים יתר-על-המידה, בדירת הסטודיו של זוג חברות אמניות שלה. החברות מארגנות את מסיבת יום ההולדת של נדיה בביתן, מסיבת ה-36 שלה. זה מספר משמעותי מאוד לנדיה – אמה, שלא הייתה בריאה בנפשה, מתה בגיל 35. נדיה מתקשה להתמודד עם כך שהיא חייתה יותר מאמא שלה. במקום מסוים היא לא האמינה אף פעם שזה יקרה. כך או כך, עם כמה שהיא שותה ומעשנת, היא מאמינה שלא נותר לה הרבה זמן בין כה וכה. היא לא יודעת כמה היא צודקת.
באותו הלילה נדיה נהרגת. מיד עם מותה היא מוצאת את עצמה שוב באותו חדר שירותים מעוצב מדי. השירותים הסוריאליסטיים גם ככה לא תורמים בכלל לתפיסת המציאות של נדיה, שלא יכולה לנחש אפילו מה לעזאזל קורה. היא זוכרת את המוות, הוא היה כואב ומוחשי, אבל הנה היא שוב כאן בתחילת הערב. חושדת שאולי היה זה חלום בהקיץ, היא חוזרת לחייה – ונהרגת שוב באותו הערב, הפעם בצורה אחרת.
האם זו הזיה שנגרמה בגלל הסמים שהיא עישנה עם חברה? האם זה ביטוי תורשתי למחלות הנפש של אמה? האם יש קשר מיסטי למיקום של המסיבה? כמה תאוריות שנדיה לא תעלה, היא לא מצליחה להבין למה זה קורה לה – אבל היא ממשיכה למות שוב ושוב.
המקפצה של נטשה ליון
נטשה ליון, בת לניצולי שואה, נולדה וגדלה בניו יורק בבית יהודי דתי. בילדותה היא התגוררה כשנה וחצי בישראל, והשתתפה לראשונה בסרט – “אחד באפריל”. עד כאן, פינת “היא משלנו!”. את הקריירה האמיתית שלה ליון התחילה בגיל 16, בניו יורק, ומאז היא השתתפה בהרבה מאוד סרטים, בעיקר בתפקידים קטנים. התפקיד שנחשב לפריצה הגדולה שלה הוא ניקי מ”כתום זה השחור החדש”. זהו התפקיד הראשון שלה בסדרה שהוא קבוע, ולא תפקיד אורח, ומיד ניקי (ודרכה נטשה) נהייתה אחת מהדמויות האהובות בסדרה.
מאז ליון עבדה הרבה בטלוויזיה, כשחקנית, מדובבת, ואפילו מפיקה, תסריטאית ובמאית. אין כל ספק ש”בובה רוסית” הוא הפרויקט הכי משמעותי שלה. ליון הפיקה את הסדרה, ביימה את אחד מהפרקים שלה, וכתבה אותה לצד איימי פוהלר (Amy Poehler), ג’וסלין ביו (Jocelyn Bioh) ולזלי הדלנד (Leslye Headland). היא מככבת בתפקיד הראשי, ו”בובה רוסית” נוטפת מליון מתחילתה ועד סופה. התוצאה? מדברת בעד עצמה.
כל חובב טלויזיה מכיר את הרגע הזה בו התסריט הנכון פוגש את השחקן הנכון. הרגע בו שיחה שכתובה לא פחות ממבריק משוחקת על ידי שחקניות שנולדו לתפקידים האלה. התחושה הזאת חוזרת שוב ושוב במהלך “בובה רוסית”. יש משהו מאוד נדוש בכל הרעיון של אנשים מגעילים שאנחנו מזדהים איתם. למעשה, “לקום אתמול בבוקר” משחק בדיוק על אותה הנקודה – אבל נדיה, דמותה של ליון, מבחילה בצורה הכי חיננית שאפשר לדמיין. אם כבר הקבלנו ל”לקום אתמול בבוקר”, אחת מהבעיות של גיבור הסרט היא שהוא לא רק מגעיל, הוא פשוט טיפוס ממש לא נעים לסביבה שלו, ולפעמים אפילו פוגעני. נדיה, מעיקה ככל שתהייה, פוגעת בעיקר בעצמה, ובמקרים הנדירים בהם היא כן פוגעת באחרים היא גם מצליחה לנווט מסביב לזה.
למעשה, כל הנושא של “בובה רוסית” הוא להפסיק להסתכל פנימה, ולהתחיל להסתכל החוצה.
Clik here to view.
מתוך הסדרה “בובה רוסית” (תמונה באדיבות נטפליקס)
הנוסחה סוף סוף מתחדשת
כמה פעמים קורה לנו שאנחנו אומרים לעצמינו: “הלוואי שיכלתי לעשות את זה אחרת”. מה שמעניין בנוסחת ה-Groundhog, זה שהיא לא בנויה על חרטה – היא בנויה על זה שמחליטים בשבילנו שאנחנו מתחרטים. משהו קורה שבגללו אנחנו חייבים להישאר ביום הזה, ועד שלא נפענח את זה לא נוכל להתקדם. במקרה של “בובה רוסית”, הרעיון הזה מקבל אופי שונה לפתע.
כי מה שקורה ב”לקום אתמול בבוקר”, זה שגיבור הסרט לעולם לא יגיע ליום שלמחרת – לפחות לא לפני שהוא יתקן את החיים שלו. לפעמים הוא מת, ולפעמים הוא סתם הולך לישון, אבל הוא תמיד מתעורר באותו היום. כאן, לעומת זאת, נדיה יכולה להגיע ליום המחר. היא מגיעה אליו כמה פעמים אפילו. אבל במוקדם או במאוחר, היא מתה, וחוזרת שוב למסיבת יום ההולדת שלה. כאן הקוסמוס לא אומר לה “אסור לך להתקדם”, הוא אומר לה “לא מגיע לך לחיות עד שלא תפתרי את הדבר”. וזאת אמירה הרבה יותר קשוחה.
בלי לספר לכם מה קורה בסדרה, כי באמת שכדאי שתצפו בה, נדיה לא סתם מתה שוב ושוב. אמת, העיר ניו יורק מלאה בדברים שיכולים להרוג אנשים, ובכל זאת נדמה שאנשים לא מתים על ימין ועל שמאל. אם אדם שנהרג בתאונת דרכים, או בגלל מזגן שנפל עליו, היה יודע שאפשר להינצל מזה – הוא כנראה היה ממשיך לחיות. נדיה, לעומת זאת, מתה שוב ושוב בכל מיני דרכים יצירתיות. לפעמים היא מתה מדברים שלא חייבים להיות קטלניים, אבל אותה ספציפית הם הורגים. היקום משדר שהיא מפספסת משהו.
Clik here to view.
מתוך הסדרה “בובה רוסית” (תמונה באדיבות נטפליקס)
המסע של נדיה הוא פנימי וחיצוני בו זמנית. המסר הוא לא “תהפכי לאדם טוב יותר”, אלא “תתחילי לשים לב איזה השלכות יש לך על הסביבה שלך”. שימו לב, כשאתם צופים, לדגש שהסדרה שמה תחילה על חיות מחמד, ובהמשך על חברויות ושאר קשרים בין אישיים.
בסופו של דבר, “בובה רוסית” היא סדרה שבשמונה פרקים לא ארוכים עושה משהו שאף אחד עדיין לא הצליח – היא מצליחה להפוך את “לקום אתמול בבוקר” לרלוונטי שוב, מצליחה לספר אותו מחדש בצורה יותר עכשווית, ומצליחה להציג לנו גיבורה שאנחנו לא שונאים במבט לאחור, אלא באמת מצליחים לכבד ולהעריך כישות אנושית מהממת, שאולי לא צריכה למות ביום הולדתה ה-36 – אבל גם מישהי שלא יזיקו לו כמה וכמה מיתות איומות, אם זה מה שיעזור לה לסדר את החיים שלה, שמבחינתה מעולם לא היו אמורים להגיע לשנה ה-36 לחייה.
בשורה התחתונה
לפי הדיווחים, נטפליקס מעוניינת לחדש את “בובה רוסית” לעוד שתי עונות. ליון, מצדה, לא מתנגדת. רעיון מרתיע, בהתחשב בזה שהסיפור של העונה הראשונה סגור מאוד, ולהמשיך לשחק עם אותו הגימיק עשוי להיות קצת מסוכן. מצד שני, השנה רק התחילה, וכבר יש לנו מועמדת חזקה מאוד לאחת מהסדרות המוצלחות של השנה, בנטפליקס לכל הפחות.
צפו ב”בובה רוסית”, התמוגגו מהכתיבה שלה, צחקו מההומור השחור שלה, ותנו גם לאווירה ולמחשבות שלה לשקוע. זה השימוש הכי מוצדק בנוסחת ה-groundhog מאז שהופיעה ב”לקום אתמול בבוקר”, ומבחינות רבות הסדרה מתעלה על הסרט בכמה וכמה מישורים.
כל הפרקים של העונה הראשונה של הסדרה בובה רוסית יעלו לשירות הצפיה של נטפליקס ביום שישי, ה-1 בפברואר.