חברת מארוול, שהקימה יקום קולנועי רחב יריעה לגיבורי העל שלה, החליטה שחוץ מהסרטים והסדרות שהיא מפיקה היא מעוניינת לפנות גם לקהלים בוגרים יותר. לצורך מטרה זו נחתם הסכם שיתוף פעולה בין מארוול לבין נטפליקס, ולפני כשנה שיתוף פעולה זה התחיל להניב פירות: “דרדוויל” (Daredevil), סדרה על עורך דין עיוור בשם מאט מורדוק (Matt Murdock) הנלחם בפשע בניו-יורק בלילות, עלתה לנטפליקס בקול תרועה.
“דרדוויל” הייתה אז סדרת מארוול/נטפליקס הראשונה, וזכתה להצלחה כה רבה שהיא חודשה מיד לעונה נוספת, והעתיד של The Defenders, חבורת הגיבורים שצפויה לצאת מתוך אותן סדרות בוגרות של נטפליקס, נראה מאד ורוד. האופטימיות של הצופים והמפיקים גברה כאשר גם “ג’סיקה ג’ונס” (Jessica Jones) זכתה להצלחה דומה, וכעת, משעונה נוספת של “דרדוויל” מאחורינו ועוד מספר גיבורים נוספים בדרך, אנחנו יכולים לראות כיצד עולם הפשע (והלוחמה בו) ברחובות ניו-יורק קורם עור וגידים על המסך.
אזהרת ספוילרים: ביקורת זו כוללת ספויילרים לעונה הראשונה של “דרדוויל” וקווים לעלילה ולדמויות של העונה השניה.
העונה השניה מתחילה מספר חודשים לאחר תום העונה הראשונה. בהל’ס קיטצ’ן (Hell’s Kitchen) שללא ווילסון פיסק (Wilson Fisk), הנבל מהעונה הקודמת, הפשע בצרות. בעוד שבעונה הקודמת פיסק עצמו עמל קשה כדי לפרק את ארגוני הפשע המקומיים כדי לשלוט בהל’ס קיטצ’ן בעצמו ביד רמה, כעת משהוא הוכנס לכלא על ידי זוג עורכי דין זוטרים, הרחובות לא שייכים לאף אחד, ועבודתו של מאט מורדוק/השד מהל’ס קיטצ’ן הפכה להרבה יותר פשוטה. צ’רלי קוקס (Charlie Cox), המגלם את מורדוק עוטה את החליפה האדומה מידי לילה, ויוצא לרחובות לשבור ידיים ורגליים לעבריינים קטנים ששודדים מחנויות ומזקנות ברחוב.
כמובן שוואקום שכזה לא יכול שלא להתמלא מתישהו, ומספר כנופיות מאורגנות בעיר החלו לתכנן את ההשתלטות שלהן על הל’ס קיטצ’ן המיותמת. מתחת לאפו של דרדוויל החלו האירים, הקרטל המקסיקני וכנופיית אופנוענים סוחרי סמים במזימותיהם. מה שגם הם וגם מורדוק לא ידעו, זה שהם כבר היו על הכוונת של מישהו אחר.
החטא ועונשו
כבר בעונתה הראשונה “דרדוויל” הייתה סדרה אלימה במיוחד. אחד מהנושאים המרכזיים בה היה הקונפליקט הפנימי של מורדוק, שמצד אחד מאמין אדוק באלוהים ובמוסר קתולי, שלא מוכן לשים בידיו את הזכות לקבוע מי יחיה ומי ימות, אך בד בבד הוא גם נהנה מאד לפגוע פיזית באנשים “רעים”. לכן כניסתו של “המעניש” (The Punisher) למשוואה היא מתבקשת.
היוזמה הצפויה של כנופיות ניו-יורק להתארגן בהל’ס קיטצ’ן נגדעת מהשורש, כאשר אסון אחר אסון נופל עליהן כמו גופרית בוערת מהשמים, והן טובעות בנהרות של דם, קליעים וריח של אבק שריפה. מה שנראה תחילה כמו ארגון צבאי מתגלה במהרה כיוזמתו של איש אחד, פרנק קאסל (Frank Castle), שיש לו עניינים לא פתורים עם כל אחד ואחד מהפושעים האלה, ורק מותם האלים והכואב יגאל אותו מיסוריו.
“המעניש” (מתוך: דרדוויל, עונה 2)
“המעניש” הופיע בקולנוע פעמים מספר, אך זו היא כנראה ההופעה הכי מוצלחת שלו. ג’ון ברנת’ל (Jon Bernthal) מוכר לנו כבר מתפקידו כשיין ב”המתים המהלכים” (The Walking Dead), ואם ידענו משהו על ברנת’ל, זה שהוא מרשים מאד כשהוא כועס. וזה, ללא ספק, אחד מהדברים שחשובים ב”מעניש”, אבל להפתעתינו ברנת’ל מכניס לדמות הרבה, הרבה יותר מזה. כי לצד דמויות כמו ווילסון פיסק, קרן פייג’ או מורדוק, קאסל לא יכול להיות סתם אנטי-גיבור חד-מימדי, כזה שרק כועס יפה ויורה לעבריינים בראש.
“המעניש” בגרסתו הנוכחית הרוויח משני הכיוונים – מצד אחד, הוא דמות כתובה לעילא ולעילא, וגם אלה מאתנו שמכירים את סיפורו מהסרטים האחרים או מהקומיקס רוצים לשמוע ולגלות מי הוא האדם המסתורי הזה, מה הם מניעיו, וכיצד הוא מתמודד עם הטרגדיה האיומה שפקדה אותו ואת משפחתו. מצד שני, ברנת’אל עצמו מכניס לדמות כל כך הרבה חן ומציג מנעד כל כך רחב של רגשות, שאנו מוצאים את עצמינו משקשקים מפחד כאשר הוא יוצא למלחמה, אך גם אמפתים וקשובים אליו ברגעיו החלשים, כשהוא עייף, מובס ובכל זאת לא מסוגל לעצור בשום מחיר.
לצד ברנת’אל מככבת דברה אן וול (Deborah Ann Woll), המגלמת את קרן פייג’ (Karen Page), העוזרת המשפטית במשרד “עו”ד מורדוק ונלסון”. קרן הייתה דמות מוצלחת מאד בעונה הראשונה, אך בעונה זו היא סוחבת הרבה יותר על גבה, ודברה אן וול לא נופלת משותפיה למסך, ולעתים קרובות אף מתעלה עליהם.
קרן פייג’ (מתוך: דרדוויל, עונה 2)
קרן פייג’ עדיין לא התאוששה מכך שבסוף העונה הקודמת היא הרגה את ווסלי, עוזרו האישי וחברו הטוב של ווילסון פיסק. היא היחידה שיודעת שהיא אחראית למותו של ווסלי, והסוד הזה אוכל אותה מבפנים. החיבור שלה לסיפורו קאסל הוא טבעי, עם כך, שכן מצד אחד היא מסוגלת להפגין את החמלה שהוא זקוק לה, אבל מצד שני היא גם שואלת את עצמה את אותן השאלות שהחברה שואלת את “המעניש” – האם לרצוח בשם הסדר הציבורי זה לגיטימי? קרן היא החוליה המקשרת בין קאסל לעולם ה”אמיתי”.
מתחילת העונה ועד סופה, כל סצנה שבה ישנו אחד מהם (ובמיוחד הסצנות עם שניהם) היא סצנה מצוינת, שרק בונה עוד ועוד ציפיות לפוטנציאל העצום של The Defenders, ואולי גם לסדרה אישית למעניש. סדרה כזו היא רק בגדר שמועה בשלב זה, ולנו נותר רק לקוות שזה יקרה.
אלקטרה, דרדוויל והנינג’ות הקסומות
דמות נוספת שנכנסת למשוואה היא אלקטרה נאצ’יוס (Elektra Natchios) המשוחקת על ידי אלודי יאנג (Elodie Yung). אלקטרה היא אמנית לחימה מוכשרת לא פחות ממאט, ובעבר, בימי הקולג’, הם היו נאהבים. כעת, שנים אחרי, היא חוזרת להל’ס קיטצ’ן כי יש לה בעיות עם היאקוזה, המאפיה היפנית, והיא זקוקה לעזרתו של מאט לפתור אותן.
כיוון שמאט לא מעוניין לראות את היאקוזה חוזרת להל’ס קיטצ’ן הוא נענה לבקשתה. הם מגלים במהרה שלא מדובר רק ביאקוזה, אלא ש”היד” (The Hand), ארגון נינג’ות רב עוצמה, אשר לגביו נרמז עוד בעונה הראשונה, מגיע להל’ס קיטצ’ן. לא ברורה לחלוטין הסיבה לנוכחות “היד”, אך הארגון הנוראי מסכן את חייהם של כל תושבי השכונה, ואולי אפילו של העיר.
“אלקטרה” (מתוך: דרדוויל, עונה 2)
בעוד שיאנג משחקת את אלקטרה מצויין, יש משהו חסר בקו העלילה הזה. הנינג’ות של “היד” מעניינות, המסתורין סביבן עובד וגם התגליות מעניינות, כמו גם ההתמודדות של הגיבורים עם הסיטואציה הבעייתית. מה שלא מתפקד לחלוטין זה שבמקום מסויים, אלקטרה מרגישה שם מיותרת.
הופעתה הראשונה של אלקטרה נפלאה. סיפור הרקע שלה שנחשף בהדרגה מסקרן ומעניין, וגם הקשר שלה עם מאט הוא לא פשוט. הבעיה מתחילה כשאנחנו מתחילים לקבל תשובות לשאלות שעולות סביבה, והתשובות האלה, לרוב, לא מעניינות כל כך. מה שלא עוזר בכלל הוא שובו של “סטיק” (Stick), המורה של מאט שהופיע לרגע בעונה הקודמת, ובזו הוא נוכח הרבה יותר. ושוב, אי אפשר להאשים את סקוט גלן (Scott Glenn) שמגלם אותו, כי גלן עושה עבודה מצוינת בלשחק את סטיק, שהוא נוקשה, אלים ורצחני, אך אבהי מאד אל מאט.
הבעיה היא שסטיק עצמו מופיע פעם אחר פעם רק כדי להזיז דברים בעלילה ולא יותר מזה. גרוע מכך, הוא הכרחי להנעת העלילה של אלקטרה, שתסריטאית לא מסוגלת להניע שום אספקט בעלילה לבד, והחיבור ביניהם גם הוא ממש לא מעניין.
“סטיק” (מתוך: דרדוויל, עונה 2)
מאט מורדוק, אגב, לא עוזר. “השד מהל’ס קיטצ’ן” פיתח קונפליקט פנימי עמוק ומיוחד במהלך העונה הראשונה, קונפליקט שרצינו לראות ממנו עוד. אבל בעוד שמאט ממשיך להתעקש לא להרוג את האויבים, הוא נהייה בהדרגה מאד אפאטי להרג שקורה סביבו, ואין שום התייחסות לכך. בהתחלה אנו רואים אותו שמח על כל ניצחון, מה שהופך אותו לעוד יותר דמוני, אך בהמשך איננו רואים כיצד השפיעו עליו המפגשים עם “המעניש” או עם אלקטרה, אשר שניהם מעדיפים לפתור את העולם מהצרות שלו לצמיתות.
מורדוק על הנייר הוא דמות די מעניינת, הבעיה היא שצ’רלי קוקס משחק אותו יבש. מעבר לכמה רמזים בהתחלה, כאשר אנו רואים את דרדוויל מחייך בשטניות כשהוא שובר עוד רגל לפושע, כל הנושא של הקונפליקט שלו עם “השד” נזנח לחלוטין לטובת קונפליקטים עם גורמים חיצוניים, שגם הם לא כל כך מעניינים.
האלימות שהוא מפעיל כלפי אויביו כה חריפה, אגב, שכל האיסור שלו על הריגה תמוה. דבר אחד בלבד שאולי מצדיק זאת הוא שדרדוויל עצמו לא מפסיק להיפצע, ולפעמים גם אנושות, מה שיכול ליצור אצלו מין קו מחשבתי שבו לזרוק אדם ממדרגות, ראשו למטה, זה עדיין לא שווה ערך להרג מכוון ומיידי.
“פוגי נלסון” (מתוך: דרדוויל, עונה 2)
מה שמוצלח במורדוק זה דווקא לא מורדוק עצמו, אלא הקשרים שהוא בונה במהלך שתי העונות וכיצד הם מתפרקים. בולט במיוחד הקשר שלו עם פוגי נלסון (Foggy Nelson), שותפו וחברו הטוב ביותר. פוגי, המשוחק על ידי אלדן הנסון (Elden Henson), השתפר גם הוא מאז העונה הקודמת, בדומה לקרן.
כבר בעונה הראשונה ראינו שפוגי הוא עורך דין מוצלח הרבה יותר ממה שהוא חושב, אך בעונה הזאת הוא לא פחות ממבריק, ותענוג לראות סדרה שבה לא רק התסריט אומר לנו שהוא “תותח”, אלא שהנסון עצמו מביא את פוגי למקום הזה, בו אנו מוצאים עצמינו פעורי פה אל מול הכשרון והיכולת שהוא מפגין.
סיכום ומבט אל העתיד
“דרדוויל”, במיוחד בעונה החדשה, היא לא עוד סדרת גיבורי-על בה הגיבורים כל יכולים ועוזריהם עושים להם “מחקר”, או סתם נמצאים שם בשביל האתנחתא הקומית. לא, בסדרה זו כל דמות היא דמות, וגם אם מורדוק ואלקטרה לא תמיד מעניינים, האקשן נהדר והדמויות האחרות הן תענוג צרוף, בכל רגע ורגע. בעוד שלעונה הקודמת היה את הקונפליקט בין פיסק למורדוק כדי לבנות ולהדביק אותה, בעונה הנוכחית אין אויב ברור ומוגדר לכל אורכה, ואף על פי כן היא מתעלה על קודמתה ברוב המישורים.
“ג’סיקה ג’ונס” הייתה סדרה שהתעקשה להתרחק משיח גיבורי-העל, ובחרה לספר סיפור לא קומיקסי במיוחד בעזרת דמויות מקומיקס. “דרדוויל”, לעומתה, מצליחה להשאר סדרה טובה ורצינית על אף המסכות והנינג’ות הקסומות. עונה 2 של “דרדוויל” מוכיחה חד משמעית שיש לנטפליקס ולמארוול יכולת להפיק סדרת Defenders מעניינת.
לנו נותר רק לצפות לעונה השנייה של “ג’סיקה ג’ונס” ולעונה הראשונה של “לוק קייג’” שצפויות לצאת לקראת סוף השנה. יש הרבה סיבות להיות אופטימים לגבי העתיד של מארוול/נטפליקס.
עונה 2 של דרדוויל זמינה כעת במלואה בנטפליקס.