שבוע בלבד לאחר ההודעה על ביטולה של “איירון פיסט” (Iron Fist), מודיעות נטפליקס (Netflix) ומארוול (Marvel) על ביטולה של סדרת גיבורי-על משותפת נוספת: “לוק קייג’” (Luke Cage). ההודעה הדרמטית הגיעה כהפתעה גם לצוות הכותבים של הסדרה, שעבדו על העונה השלישית בחצי השנה האחרונה. לפי הדיווחים, ההחלטה לבטל את הסדרה היא תוצאה של משא ומתן קשה בין נטפליקס למארוול, שהתנהל ב-48 השעות שלפני ההודעה.

קריאה נוספת: נטפליקס לא תחדש את איירון פיסט לעונה שלישית

“לוק קייג'” עקבה אחרי לוק, גבר שחור חסין לכדורים שמגן על תושבי הארלם בניו יורק מפשע מאורגן. היא גם מהווה חלק מיקום “המגנים” של נטפליקס, הכולל גם את “ג’סיקה ג’ונס”, “דרדוויל”, “איירון פיסט” המבוטל, “המגנים” החד פעמית, ו”המעניש” שלא השתתף בבלאגן של “המגנים”, אבל חולק דמויות עם הסדרות האחרות.

בניגוד ל”איירון פיסט”, שביטולה היה ככל הנראה ידוע מראש, “לוק קייג'” הייתה אמורה להמשיך – יוצר הסדרה צ’או הודרי קוקר (Cheo Hodari Coker) והכוכב הראשי מייק קולטר (Mike Colter) היו חתומים לעוד שנה לפחות, וצוות הכותבים של הסדרה שקד על דרכים שונות להמשיך את הסיפור אחרי הסיום הדרמטי של העונה השניה. אחד האתגרים שעמד בפניהם הוא שינוי הפורמט – בדומה ל”איירון פיסט”, “לוק קייג'” הייתה אמורה להקטין את כמות הפרקים מ-13 ל-10, והכותבים היו צריכים להתאים את הסיפור לזה.

איננו יודעים מה הדבר הספציפי ששהוביל לביטול, אבל ידועות לנו הנקודות הבעיתיות שבסדרה – היא לא סדרה זולה להפקה, ורוב עלויות ההפקה נופלות על הכתפיים של נטפליקס, בעוד שהמותג שייך לדיסני. דיסני, מנגד, תפעיל החל מהשנה הבאה שירות צפייה ישירה משלה ותשאב מנטפליקס את כל התכנים שלה לשם, מלבד הסדרות האלה – כיוון שזכויות ההפצה של הדמויות האלה שייכות לנטפליקס. זוהי קרקע לא יציבה למשא ומתן בין שתי החברות, והביטול של “לוק קייג'” היה הפשרה היחידה ששתיהן הסכימו עליה.

כעת נותר לנו לחכות לגורל הסדרות האחרות. “המגנים” לא תחזור כיוון שהיא תוכננה כמשהו חד פעמי בין כה וכה. “דרדוויל” חזרה זה עתה לעונה השלישית – נחכה לראות מה יהיה עם עונה רביעית. עונה שלישית ל”ג’סיקה ג’ונס” ועונה שניה ל”מעניש” נמצאות בהפקה בימים אלה ממש, ו”המעניש” צפויה לחזור מתישהו בתחילת השנה הבאה.

קחו את נטפליקס (Netflix), ספקית התוכן בעלת הצמיחה הגדולה ביותר בשנים האחרונות בכמות התכנים המקוריים שהיא מייצרת; קחו את קרי ג’וג’י פוקונגה (Cary Joji Fukunaga), הבמאי של העונה הראשונה המבריקה של “בלש אמיתי”; קחו את אמה סטון (Emma Stone) וג’ונה היל (Jonah Hill), שני כוכבים הוליוודיים עצומים; קראו לכל זה יחד “מטורף” (Maniac), סיפור מדע בדיוני על אנשים עם הפרעות נפש שמייסרות אותם ואת הסביבה שלהם, והכינו מזה מיני סדרה חד פעמית בנטפליקס. זה נשמע כמעט טוב מכדי להיות אמיתי – האם זה עומד בציפיות המוגזמות שכל השמות האלה מייצרים?

העלילה

בעולם מעט עתידני שלא שונה מאוד משלנו, שני אנשים אבודים שלא מכירים אחד את השניה מגיעים למחקר מדעי שאמור לפתור אחת ולתמיד את הצורך בטיפול פסיכיאטרי. הראשון הוא אוון, בן למשפחה עשירה שמנסה בכל כוחו לצמצם את הקשר עם המשפחה שלו, שמתייחסת אליו בצורה ארסית ולא בריאה. השניה היא אנני, אישה צעירה כמעט חסרת כל, שנכשלת לשמור על קשר עם מעט המשפחה שיש לה, למרות שהקשר הזה חשוב וחסר לה מאוד.

אוון ואנני, אותם משחקים היל וסטון, הם לא סתם אנשים שמתקשים עם המקום והתפקיד שלהם בחברה – הם סובלים מהפרעות נפשיות ואישיותיות שמשבשות להם את החיים. אוון סובל מסכיזופרניה קשה ופרנויה, שמלוות אותו כל חייו. הוא מודע אליהן, אבל לא מצליח להבדיל בין דמיון למציאות. אנני סובלת מהפרעת אישיות גבולית – וההתמודדות עם ההפרעה הובילה אותה להתמכרות לתרופות פסיכיאטריות.

אוון ואנני נרשמים למחקר חדשני שמנוהל על ידי מחשב-על וצוות מדענים. החוקרים מתעקשים שזה לא טיפול פסיכיאטרי – הם טוענים שמדע הפסיכיאטריה לא מדויק מספיק, ומטרתם היא מטרתו של כל מדען – לפצח את התעלומה ולפתור אותה. במקרה הזה, התעלומה היא הנפש והשבריריות שלה. בשביל לפצח את התעלומה הזאת, הם גורמים למושאי המחקר לחלום חלומות מאוד אישיים, שאמורים להציף ולנקות את הבעיות שלהם. החלומות מנוהלים על ידי בינה מלאכותית סופר מפותחת, וכל מה שיכול להשתבש משתבש.

סייברפאנק מזווית אחרת

מי מכם שעוקב, יודע כבר שז’אנר הסייברפאנק תמיד מעורר אצלי יחס מיוחד. אחת הבעיות הגדולות של הז’אנר הוא שהשיא שלו היה בשנות ה-80 – הוא דמיין עתיד עגום בו תאגידים נהיים עשירים וחזקים יותר ממדינות, והם שולטים בעולם ומגדירים מחדש אנושיות. כמובן, יש שיגידו שהעתיד הזה אכן מתקיים היום, אבל זה נושא נפרד – כי “מטורף” מגדיר מחדש את הז’אנר.

זו יצירת סייברפאנק לכל דבר, כי היא עוסקת בפועל באותן הסוגיות – איך טכנולוגיה משפיעה על האנושיות שלנו, ואיך החברה הקפיטליסטית שבה אנחנו חיים עשויה לדרדר אותנו ערכית, ולפספס את האנשים שהכי זקוקים לה. לא במקרה הגיבורים באים משני רקעים כל כך מנוגדים – אחד עשיר, והשניה מתחתית מעמד הביניים, רגעים ספורים לפני עוני מרוד. וגם כאן, הגיבורים הם אנשים שהחברה שברה אותם. אלא שהם לא הפכו כתוצאה מזה ללוחמים חסרי מורא עם עיני-רנטגן ורובים במקום זרועות. לא, הם פשוט נשברו – כמו שכל אחד מאתנו היה נשבר במקומם.

השינוי החד הזה הוא מה שהופך את “מטורף” למסקרנת כבר מהתחלה, כמו גם העולם שהיא מציגה. אם סייברפאנק בשנות ה-80 ניסה לדמיין את העתיד שיהיה היום, אז “מטורף” מדמיינת את העתיד כמו שהוא היה נראה, אם הוא היה מתרחש כבר בשנות ה-80. הטכנולוגיה מפותחת יותר משהיא היום, אבל גם מאוד אנלוגית – במקום דברים חלקים ואירודינמיים, כל המכונות מאוד מגושמות ונראות כמו קופסאות פלדה גדולות. אפילו מחשב העל בעל הבינה המלאכותית המפותחת הוא קיר של נורות צבעוניות, ללא מסך נוח וקל. והפשטות הזאת גורמת לכל הניסוי להרגיש קסום מאוד, עוד לפני שאנחנו נכנסים לחלומות של הגיבורים.

יש ב”מטורף” הרבה דברים שבמבט ראשון נראים בנאלים ולעוסים. כמה סיפורים כבר סופרו על מחשבי על שפעלו בניגוד לציפיות של יוצריהם? כמה פעמים סיפרו לנו על מדענים שעשו ניסויים מסוכנים בבני אדם, עם כוונות טובות ותוצאות הרסניות? כמה פעמים ראינו גחמות של בודדים מתורגמות לצרות של ההמונים? “מטורף” משתמשת בכלים קלישאתיים, אבל נמנעת מלהרגיש קלישאתית בגלל הטון המיוחד שלה, והדגשים שהיא שמה – המחשב הוא לא מהות הסיפור, וגם לא חברת התרופות שעורכת את הניסוי, וגם לא המדען הלא-יציב רגשית שהגה אותו. מהות הסיפור היא הדמויות שלו, והמסע שהן עוברות.

מתוך “מטורף” (צילום: Michele K. Short, תמונה באדיבות נטפליקס)

להתאהב בהם כל פעם מחדש

ג’ונה היל ואמה סטון הם שחקנים שאי אפשר להיות אדישים אליהם. שניהם, בדרכם, מביאים איתם למסך מטען לא קטן מראש. לכן יש צופים שאוהבים אותם, ויש כאלה שלא סובלים אותם בכלל. “מטורף” עושה מאמץ להתגבר על זה.

הפרק הראשון מוקדש כולו לאוון, גיבורו של היל. הפרק השני מוקדש כולו לסטון ולדמותה אנני. הפרקים האלה מקלפים משני הכוכבים ההוליודיים בהדרגה את כל מה שאתם יודעים עליהם, מנטרלים כל מטען קודם שיש לכם, ובונים אותם מאפס כדמויות שלמות, עגולות, ומנותקות מהשחקנים שמאחוריהן.

הסיפור של אוון ואנני כל כך נוגע, כל כך מיוחד, שהוא גורם לנו להתאהב בהם – אם לא בפרקים הראשונים, אז בהחלט לקראת הסוף. וכאשר החלומות הבאמת מוזרים מתחילים, כאשר המחשב מתחיל לתכנת בראשם טיפול-שאינו-טיפול דרך סדרה של סיפורים קולנועיים שמתרחשים בדמיונם, אנחנו מגלים עוד צדדים באישיות שלהם, עוד פנים להפרעות שלהם, ומתאהבים בהם שוב ושוב עם כל טרנספורמציה חדשה שהם עוברים.

בתום עשרה פרקים, אתם תכירו את אוון ואנני טוב יותר משאתם מכירים אנשים שנמצאים בחייכם עשרות שנים. תעודדו אותם, תריעו להם, תרצו לראות אותם מצליחים, מחלימים, וגם מתגברים על כל הברדק הנוראי שהטיפול-שאינו-טיפול עושה להם בראש. הגבול בין טיפול מועיל למזיק יכול להיות מאוד דק אחרי הכל, כך שהם יכולים לסמוך רק על עצמם וזה על זו – עם הכלים שהטיפול נתן להם, לא ממש בכוונה.

מתוך “מטורף” (צילום: Michele K. Short, תמונה באדיבות נטפליקס)

בשורה התחתונה

“מטורף” היא יצירת מדע בדיונית שונה ומרעננת. היא עוסקת בהפרעות נפשיות בצורה עכשווית, מכבדת ובריאה, ומבקרת את החברה ואת היחס שלה לאנשים חריגים בצורה מעוררת מחשבה. אין כאן אצבעות מאשימות שמופנות לגופים או אנשים ספציפיים, אלא סיפור מרגש על שני אנשים שבורים שמוכנים לעבור מרחקים מסוכנים מאוד כדי לאחות את השברים שלהם. בשבילם, אין מקום מסוכן יותר מהראש של עצמם – והם הולכים בגאון ללב הסערה.

“מטורף” מעניינת, מרגשת, ואם אתם מחפשים סיפור אנושי מורכב ונוגע ללב, שגם יעורר מחשבה אמיתית על מדע וחברה כמו שמדע בדיוני איכותי צריך לעשות, קשה יהיה למצוא דוגמה טובה יותר מזו.

אחרי חודש אוקטובר מצמרר במיוחד לכבוד האלווין, נובמבר מביא איתו יותר דרמות לנטפליקס (Netflix). בין התכנים השונים נקבל את עונת הסיום של “בית הקלפים”, ואת סדרת “נרקוס” החדשה – הפעם במקסיקו. בנוסף, כריס פיין מ”וונדר וומן” ו”סטארטרק” יככב בסרט מקור של נטפליקס על רוברט דה ברוס – אחד המלכים הבולטים ביותר של סקוטלנד, שזכור עד היום כגיבור לאומי בארץ ההררית.

סדרות בינג’

שווה מעקב / Follow This – עונה 3 – 01.11.2018

החלק השלישי של הסדרה הדוקומנטלית של BuzzFeed, שחוקרים תופעות מוזרות ומפתיעות בעולם.

מפצחים עולם / Brainchild – עונה 1 – 02.11.2018

סדרה לילדים שמסבירה בצורה ידידותית וכיפית תופעות מדעיות בעולם.

בית הקלפים / House of Cards – עונה 6 – 03.11.2018

לאחר הפסקה שנגרמה בעקבות סקנדל של הטרדות מיניות, “בית הקלפים” חוזרת לעונת סיום אחת אחרונה – בכיכובה של רובין רייט, שחוזרת לשחק את קלייר אנדרווד. קלייר אנדרווד ממשיכה את דרכו של פרנסיס, בעלה המנוח שלא חוזר לעונת הסיום, בתור הנשיאה הראשונה של ארצות הברית – וכל אויבי משפחת אנדרווד חותרים תחתיה בתשוקה וכוח גדולים פי כמה מאלה שהם השקיעו בפרנסיס.

ווסטסייד / Westside – עונה 1 – 09.11.2018

סדרת ריאליטי על תשעה מוזיקאים מתוסכלים שמנסים להעלות מופע הוליוודי.

סופר דראג / Super Drags – עונה 1 – 09.11.2018

סדרת אנימציה. שלושה חברים הומוסקסואלים מנהלים חנות בגדים ביום, ונלחמים בפשע בלילה – בתור מלכות דראג.

החוטאת / The Sinner – עונה 2 – 09.11.2018

ביל פולמן חוזר לגלם את הבלש הארי אמברוז, שחוקר רצח נוסף בו האשם ידוע אבל המניע לא. הפעם מדובר בילד בין 13, שרצח את שני הוריו.

מדליית כבוד / Medal of Honor – עונה 1 – 09.11.2018

דוקו-דרמה על חיילים אמריקאיים שזכו בעיתור מדליית הכבוד על גבורתם במערכות אמריקאיות שונות.

ביט באגס / Beat Bugs – עונה 3 – 09.11.2018

סדרת אנימציה על חרקים שמוצאים פתרונות לבעיות שונות בעזרת קצב.

נרקוס: מקסיקו / Narcos: Mexico – עונה 1 – 16.11.2018

סדרת המשך ל”נרקוס” המצליחה. הפעם אנחנו צופים בעלייתו של קרטל גוודלחרה המסוכן במקסיקו.

נסיך פאוריה / Prince of Peoria – עונה 1 – 16.11.2018

נסיך בן 13 מסתיר את זהותו ונוסע לארצות הברית בחילופי סטודנטים – הוא פוגש שם בחור שהפוך לחלוטין ממנו.

השולחן האחרון / The Final Table – עונה 1 – 20.11.2018

ריאליטי בישול בו שפים מכינים מנות אקזוטיות מהעולם כולו, במטרה להרשים את השופטים הקולינריים הנוקשים ביותר.

הקסם של מוטאון / Motown Magic – עונה 1 – 20.11.2018

סדרת אנימציה לילדים על נער עם מכחול קסמים שמקים לחיים את אומנות הרחוב בעירו.

רוצח סדרתי – עם פירס מורגן / Serial Killer with Piers Morgan – עונה 1 – 25.11.2018

סדרה דוקומנטרית בהנחיתו של פירס מורגן, שמראיין כמה מהרוצחים הסדרתיים המפחידים ביותר באמריקה.

ויקינגים / Vikings – עונה 5 – 30.11.2018

העונה החמישית של הדרמה ההיסטורית המצליחה על הלוחמים מסקנדינביה.

סרטי מקור של נטפליקס

הצד האחר של הרוח / The Other Side of the Wind – דרמה – 02.11.2018

מעל 40 שנה לאחר מותו של אורסון וולס, הבמאי האגדי מאחורי הסרט “האזרח קיין”, יוצא סרטו האחרון. “הצד האחר של הרוח” מספר על במאי זקן שמצלם את סרטו האחרון. את הבמאי משחק ג’ון יוסטון, גם הוא לא בין החיים קרוב ל-30 שנים.

הם יאהבו אותי אחרי מותי / The’ll Love Me when I’m Dead – דוקומנטרי – 02.11.2018

סרט דוקומנטרי שיצא לצד “הצד האחר של הרוח”. הסרט עוקב אחרי שחקנים ואנשי צוות מסרטו האחרון של אורסון וולס, אותו הוא לא הספיק לסיים בחייו.

לקראת החג / The Holiday Calendar – קומדיה רומנטית – 02.11.2018

צלמת משועממת מקבלת בירושה לוח שנה עתיק שמנבא את העתיד, ומוביל אותה לאהבה.

מלחמתו של רוברט דה ברוס / Outlaw King – דרמת מלחמה היסטורית – 09.11.2018

כריס פיין מגלם את רוברט דה ברוס, מלך סקוטלנד שהוכרז על ידי מלך אנגליה כפושע. דה ברוס מנהיג את אחת מהמרידות הגדולות בהיסטוריה של סקוטלנד והאי הבריטי כולו.

חשבון חסום / Cam – מתח – 16.11.2018

נערת מצלמה מגלה שמתחזה מסתורית השתלטה על החשבון שלה.

להציל את חג המולד / The Christmas Chronicles – הרפתקאות – 22.11.2018

שני אחים חוברים לסנטה קלאוס, ויוצאים להרפתקה בשביל להציל את חג המולד.

סרטים שעולים לנטפליקס בנובמבר

פגוש את השחורים / Meet the Blacks – קומדיית אימה – 02.11.2018

משפחת בלאק השחורה עוזבת סוף סוף את שיקאגו ועוברת לבברלי הילס – בדיוק כשמתחיל שם הטיהור השנתי, בפרודיה ישירה על סרטי “הטיהור”.

טרוצקי / Trotsky – דרמה – 06.11.2018

דרמה היסטורית על לב טרוטסקי, המנהיג הקומוניסטי שנמלט מברית המועצות למקסיקו בתחילת המאה הקודמת, שם מצא את מותו בידי מתנקש קומוניסטי מקומי.

לא לנשום / Don’t Breathe – מתח – 08.11.2018

שלושה צעירים פורצים לבית של נכה מלחמה עיוור – ומגלים לאימתם שלמרות עוורונו הוא מסוכן יותר משלושתם ביחד. (לביקורת המלאה)

עלי ג’י: הסרט / Ali G Indahouse – קומדיה – 09.11.2018

קומדיה בכיכובו של סשה ברון כהן, המגלם את אחת מהדמויות הותיקות שלו – עלי ג’י, ראפר בריטי לבן שחושב שהוא שחור. בסרט עלי ג’י נכנס לפרלמנט הבריטי.

סיפור אמריקאי / An American Tail – אנימציה – 09.11.2018

קלאסיקת האנימציה של יוצא דיסני דון בלות’. משפחה של עכברים יהודים מרוסיה מהגרים לארצות הברית, ומגלים שגם באמריקה של המאה ה-19 יש חתולים אכזריים שמנסים לטרוף אותם.

ורטיגו / Vertigo – מתח – 09.11.2018

קלאסיקת המתח של אלפרד היצ’קוק – הסרט שנחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו בכל הזמנים. בלש לשעבר עם פחד-גבהים משתק מוצא עצמו במרכז תעלומה בלתי מוסברת, כאשר אישה צעירה שהוא לא מצליח להציל מנפילה קטלנית מופיעה שוב כאילו לא קרה דבר.

פארנורמן / Paranorman – אנימציה – 09.11.2018

סרט פלסטלינה של סטודיו לייקה. נורמן חי בעיירה שרדופה על ידי כמות לא סבירה של רוחות רפאים – והוא נאלץ לפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד.

מואנה / Moana – אנימציה – 11.11.2018

סרט אנימציה של דיסני מסדרת סרטי הנסיכות. מואנה, בתו של ראש השבט הפולינזי בו היא גדלה, מפליגה למסע קסום ומסוכן כדי להביס רוח-אש מסוכנת שמאיימת על כל האיים הפולינזיים. (לביקורת המלאה)

יצורים ליליים / Nocturnal Animals – דרמת פשע – 12.11.2018

אמי אדמס וג’ייק ג’ילנהול מככבים. בעלים של גלריית אומנות מצליחה מקבלת מבעלה לשעבר גרסה ראשונה של הספר החדש שהוא כותב – ומפרשת את הספר כאיום סמוי.

רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים / Rogue One: A Star Wars Story – הרפתקאות – 18.11.2018

פריקוול ישיר ל”מלחמת הכוכבים” המקורי, שמתרחש צמוד לאירועי אופרת החלל הקלאסית. (לביקורת המלאה)

החיים שלי / My Life – דרמה – 26.11.2018

מייקל קיטון מככב בדרמה על אדם שסובל ממחלה סופנית, שמתכונן למותו.

הנעדרת / The Missing – מערבון – 26.11.2018

קייט בלאנשט וטומי לי ג’ונס משחקים רופאה ואביה במערב הפרוע. למרות שהקשר ביניהם ניתק, הם יוצאים יחד למסע כדי להציל את בתה של הרופאה, לאחר שנחטפה על ידי לוחם אפאצ’י.

לכל אחד יש את הבית הרדוף שלו.

כשהייתי בן 7, בנו בית ענק מול הבית בו התגוררנו. אחוזה של ממש. זה היה אתר בניה לכל דבר, אבל הוא היה מרשים ביותר – במיוחד לילד בן 7 שלא ראה הרבה אתרי בניה בחייו. ביום הוא היה גדול ומפואר, בתהליכי בניה מתקדמים מאוד, ואפשר היה לראות כבר איך הוא יראה כשהוא יסתיים ויהיה מוכן למגורים. בלילה הוא היה אף יותר מרשים – ענק, שחור ושקט, בולע את כל האור והקול שבסביבה.

הורי חשבו שהוא מאיים מאוד, והבהירו לי חד משמעית שאסור לי להתקרב אליו. הגיוני, בסך הכל – אין לילד בן 7 מה לחפש באתר בניה. הגיוני לא פחות שהחלטתי שאני חייב להכנס לתוכו. ערב אחד לקחתי איתי שני חברים קרובים, והלכנו אל הבית. השעה הייתה 20:00 או 21:00 בערב, אבל בשביל ילדים בני 4-7 זה הרגיש כמו השעות הקטנות של הלילה. הסתובבנו קצת בין הקירות החצי-בנויים, בחושך, ובעיקר השתעממנו. אתר בניה חשוך זה מקום די משעמם לילדים קטנים.

מי מתגורר בבית היל (צילום: Steve Dietl, תמונה באדיבות נטפליקס)

חזרתי הביתה וסיפרתי בגאווה איזה גיבור אני! ההורים פחות הסכימו. הם כעסו מאוד – צעקו עלי שעשיתי דבר טיפשי ומסוכן! מה אם הייתי נופל בחושך ומשתפד על איזה מוט? מה אם פיגום רעוע היה מתרסק עלי ואף אחד לא היה יודע? מה חשבתי לעצמי שהלכתי בחושך לאתר בניה גדול כזה? הם כעסו כי הם פחדו – והפחד, כידוע, מדבק. כל כך מדבק, שלפעמים להסתכל על הבית, האחוזה החשוכה ממול לבית שלי, היה מספיק כדי לגרום לי לסיוטים. ובכל זאת, זה לא עצר אותי מלהסתכל. גם אחרי שהבית כבר נבנה ונכנסו אליו הדיירים, עדיין הייתי חוצה את הכביש כשהייתי מתקרב אליו כדי לא לעבור מתחתיו – אפילו באור יום. זה היה הבית הרדוף שלי.

אין סיפור אימה ישן יותר מהבית הרדוף. בתים רדופים עובדים טוב כל כך שוב ושוב, כי כולנו מכירים את התחושה הזאת: של מקום גדול שמחזיק סודות, אפילו אם הוא חדש לחלוטין – ואם הוא לא חדש, אז הוא צבר כמות אדירה של גופות והשראות. סיפור הבית הרדוף כל כך ישן, שנדמה שכבר אין טעם לספר אותו. מי רוצה לשמוע עוד סיפור על משפחה שמתמודדת עם רוחות מרושעות בבית ענקי? די, לעוס ומיותר. אז למה “מי מתגורר בבית היל” (The Haunting of Hill House) היא כזאת סדרת אימה אפקטיבית ומוצלחת?

העלילה והדמויות

“מי מתגורר בבית היל” מספר את סיפורם של הילדים למשפחת קריין, שמתמודדים עם טראומה קולקטיבית. בילדותם, חמשת ילדי קריין התגוררו תקופה קצרה באחוזה ענקית שמכונה “בית היל”, על שם משפחת היל שבנתה אותה. אוליביה ויו קריין, הורי המשפחה, עברו עם ילדיהם לבית במטרה לעשות לו “פליפ” – הם קנו אותו בזול כיוון שהוא מוזנח ונטוש, ותכננו לשפץ אותו, להעלות את הערך שלו, למכור אותו ולהתעשר. אלא שהשהייה הקצרה באחוזה המפוארת הפכה לסיוט שרודף את בני המשפחה עד לעצם היום הזה, כמעט שני עשורים אחרי שהם נמלטו מהבית באמצע הלילה.

האח הבכור הוא סטיבן, ומשחק אותו מיכיל האוסמן (Michiel Huisman) מ”משחקי הכס” ו”אורפן בלאק”. סטיבן לא מאמין ברוחות. הוא חושב שאחיו, שהיו אז ילדים קטנים, פשוט דמיינו הכל. הוא גם זוכר את הלילה הטראומטי בו הם נמלטו, אבל לכל דבר יש לו הסבר רציונלי. זה לא עצר אותו מלהתעשר בזכות הטרגדיה המשפחתית – סטיבן כתב ספר על החוויה של משפחת קריין בבית היל, ספר שהפך לרב מכר מיידי. מאז הוא המשיך לכתוב עוד ספרים על מקומות ואנשים רדופים אמיתיים, בלי להאמין ולו לרגע בסיפורים האלה בעצמו.

אחריו מגיעה שירלי, אותה מגלמת אליזבת’ ריזר (Elizabeth Reaser) מסרטי “דמדומים” ו”האנטומיה של גריי”. שירלי לא טובה בלתקשר עם חברי המשפחה שלה, ואת כל מה שהתרחש בבית היא הדחיקה. המוות הוא החיים שלה – היא ובעלה מנהלים בית לוויות. היא שמה לעצמה כמטרה בחיים להפוך את המוות לחוויה כמה שיותר קלה למשפחות, והיא הולכת קצת רחוק מדי עם זה, לעתים קרובות על חשבון עצמה ועל חשבון העסק.

מי מתגורר בבית היל (צילום: Steve Dietl, תמונה באדיבות נטפליקס)

שלישית ישנה תאודורה, או תאו בקיצור, אותה משחקת קייט סיגל (Kate Siegel), אשתו של מייק פלנגן (Mike Flanagan), יוצר ובמאי הסדרה, שמשחקת בכל הסרטים שהוא עשה עד עכשיו. תאו מתמודדת עם הטראומות מהבית בצורה מאוד בריאה, כפסיכולוגית ילדים – אבל יש לה סודות לא פשוטים משלה, שאתן לכם לגלות בעצמכם. את גרסתה הצעירה, מילדותה, משחקת מקקנה גרייס (Mckenna Grace) הנפלאה מ”חיבור פשוט”, “השורד המיועד” ו”צער גידול בנות – הדור הבא”, והשילוב בין סיגל לגרייס המוכשרות מציגות את הדמות הכי מפותחת ועגולה בסדרה.

ולבסוף ישנם התאומים, לוק ונל, אותם משחקים אוליבר ג’קסון-כהן (Oliver Jackson-Cohen) ששיחק בתפקידים קטנים בהרבה סדרות לא מאוד מוכרות, וויקטוריה פדרטי (Victoria Pedretti), שזו הופעת הבכורה שלה ביצירה בעלת הפצה רחבה. שניהם מפגינים משחק נפלא של אנשים שבורים לחלוטין, כי הם, שהיו בני 6 בלבד כאשר התגוררו בבית היל, יצאו הכי מצולקים מהתקופה הזאת. נל סובלת מבעיות פסיכיאטריות קשות שהיא פשוט לא מצליחה להתמודד איתן, ולוק דווקא מצא שיטה להתמודד – בעזרת התמכרות הרסנית להרואין שמשמידה לו את החיים.

את חייהם של ילדי קריין אנחנו חווים הן בהווה והן בעבר, בתקופה בה הם שהו בבית היל. כבר מהתחלה הם מוצגים לנו ככה – כדמויות מורכבות, מסובכות ומתוסבכות, וההכירות שלנו איתם רק מעמיקה. זה קריטי, כי הדרמה של משפחת קריין היא חלק בלתי מופרד מסיפור האימה – בדיוק כמו שאי אפשר להפריד את האימה מהדרמה.

ההיפוך הסמוי

“מי מתגורר בבית היל” משקיעה הרבה זמן בלפתח את הדמויות שלה. אולי תחשבו שזה לא שונה מסדרות וסרטים אחרים, אבל זכרו שמדובר, על פניו, בסדרת אימה. סדרה היא פורמט מסובך מעט ליצירת אימה, כי מתח ופחד נהיים פחות אפקטיביים כשמותחים אותם על פני שעות רבות. אחרי עשר שעות של אותו סיפור אימה, כנראה שכבר לא תפחדו כל כך ממה שמתרחש – בטוח לא כמו בהתחלה.

לכן הסדרה לא מפחידה מיד מההתחלה. יש מעט הבהלות, ויש לה טון קודר ועגום ביותר – אבל היא לא נהיית מיד יצירת אימה פרופר. היא בעיקר מתנהלת כדרמה משפחתית, אלא שברור שמקור הדרמה הוא מקרה אחד מזעזע שקרה למשפחת קריין בזמן השהייה בבית היל. למעשה, מתוך עשרת פרקי הסדרה, חמשת הפרקים הראשונים מוקדשים לחמשת ילדי קריין – פרק אחד לכל אחד מהילדים, שמציג אותם גם כיום, בבגרותם, וגם אז, באחוזה. אבל שזה לא ידאיג אתכם – הסדרה לא מתחילה רק בפרק השישי. כבר מהסצנה הראשונה של הפרק הראשון סיפורם של הקריינים נפרש ומתפתח, ועם כל פרק נחשף עוד ועוד.

מפרק לפרק אנחנו מגלים עוד פיסות פאזל על בני משפחת קריין, על בית היל, ועל הלילה בו הקריינים נמלטו. מפרק לפרק אנחנו חושפים עוד צד של התעלומה, בלי להתקרב לפיתרון שלה – באף שלב אנחנו לא יודעים יותר משיודעים הקריינים. אנחנו לא מבינים את הבית והרוחות יותר טוב, ואין לנו מושג למה הם נאלצו לברוח – וגם הם עד היום לא בטוחים. בדרך לפיתרון התעלומה הזאת אנחנו חווים את אחת הדרמות המשפחתיות הטובות ביותר שאי פעם נוצרו לטלוויזיה.

כל יצירת אימה היא גם דרמה במקום מסוים, אלא שלעתים קרובות הדרמה היא מעין “תירוץ” ליצירת אימה. מה שמפריד לעתים קרובות את יצירות האימה הגדולות מהבינוניות והחלשות ממש, זה החיבור בין האימה לדרמה. “מגרש השדים” הוא סרט על שד עתיק שמשתלט על גופה של ילדה, אבל הוא גם סרט על אמא שמנסה להציל את הבת שלה מצרה לא ברורה בכל מחיר. “סיוט ברחוב אלם” הוא סרט על רוצח סדרתי שתוקף בני נוער בחלומות שלהם, אבל הוא גם סיפור על מבוגרים שמזניחים את ילדיהם. “מי מתגורר בבית היל” לוקח את זה עוד צעד קדימה.

מי מתגורר בבית היל (צילום: Steve Dietl, תמונה באדיבות נטפליקס)

“בית היל” לא משתמשת בדמויות שלה כדי לייצר סיפור אימה – “בית היל” היא היא הדמויות שלה. ללא סטיב, שירלי, תאו, נל ולוק, כל מה שיש זה בית רדוף משעמם וחדגוני, סתם עוד מבנה ענק שנהייה מפחיד יותר אחרי רדת החשכה. ללא התעלומה של הלילה האחרון באחוזה, יש לנו סתם כמה אנשים היסטרים שקופצים וצועקים בגלל צללים. הספר עליו הסדרה מבוססת נכתב ב-1959, ובודדים ספרי הבית הרדוף שהתעלו עליו מאז, פשוט כי זה תמיד אותו הדבר. אבל לא כאן. “מי מתגורר בבית היל” מצליחה לחדש עם סיפור בית רדוף כי לא הבית הוא שרדוף, אלא המשפחה. אין שום דבר אקראי או אירעי ברדיפה של משפחת קריין – כי בית היל ממשיך לרדוף אותם מבלי שהם יהיו בו.

משפחת קריין נרדפת כי היא חשופה לרדיפה הזאת, כי היא משפחה מפורקת, מעורערת, שבגלל טראומה אחת קולקטיבית לא מתפקדת כמשפחה אף לא לרגע. היא לא חשופה לרדיפה בשביל תירוץ לכמה הבהלות, היא גם לא שם בשביל להיות קורבן חסר פנים ואישיות לתקיפות של רוחות מרושעות – היא שם כי יש לה סיפור עצוב ומרתק ששווה לספר, סיפור שרק נהייה חזק יותר בזכות האימה האפקטיבית של הסדרה.

בשורה התחתונה

“מי מתגורר בבית היל” היא בפירוש סדרה גדולה מסך חלקיה, וחלקיה אדירי מימדים. כל אחד מהשחקנים, ללא יוצא מן הכלל, עושה עבודה נפלאה; התסריט כתוב נפלא הן ברמת הסיפור והן ברמת הדיאלוג; הבימוי עדין ואכזרי בדיוק ברמות הנחוצות; והעריכה מייצרת לימבו של זמנים שמטשטש את הגבולות בין ההווה לעבר, בלי לבלבל את הצופים במתרחש. היא סדרת אימה שרגישה לדמויות שלה ולסיפורים שלהם, ובזכות זה היא גם מפחידה פי כמה – כי הרבה יותר מפחיד כשדברים נוראיים קוראים לדמויות שבאמת, באמת אכפת לנו מהן.

אחד הסקנדלים הגדולים והבולטים בגל תלונות MeToo# סבב את קווין ספייסי (Kevin Spacey). ספייסי, שעד לאותו רגע היה אחד מהשחקנים והמפיקים המוערכים ביותר בתעשייה, הואשם בתקיפה מינית – אחת שהתרחשה לפני שנים רבות. בעוד ספייסי ניסה להתגונן מפני ההאשמה, האשמות נוספות החלו לצוף, רובן של גברים, והגיעו אפילו עד לשנים האחרונות, בחלק נכבד מהפרויקטים עליהם עבד. לפתע השחקן המצחיק והכריזמטי קיבל פרופיל אחר – של תוקף מיני סדרתי.

כמעט כל מי שהיה עם ספייסי בקשר מקצועי ניתק אותו באותו הרגע. אחד מהניתוקים הבולטים ביותר היה ניתוק היחסים החד-צדדי של נטפליקס (Netflix). חברת הצפיה הישירה עבדה עם ספייסי באופן צמוד על מספר פרויקטים, ביניהם הסדרה “בית הקלפים” (House of Cards) שצילומי עונתה השישית הופסקו, וכך גם סרט באורך מלא שכבר היה מוכן – אך נגנז בעקבות השערוריה.

אלא שנוצר מצב בו שותפיו של ספייסי להפקה נענשו פעמיים – פעם אחת כאשר חלקם הוטרדו והותקפו מינית על ידו, ופעם שניה כאשר פרנסתם סוכנה בעקבות ביטול הסדרה. נטפליקס, שלא רצתה לפגוע בצוות וגם לא להפסיד כסף רב מביטול של סדרה יוקרתית, החליטה להחזיר את “בית הקלפים” לעונת סיום אחת סופית. עונה קצרה, שמונה פרקים אורכה, ללא הופעה מצד ספייסי, כשבראש הסדרה תעמוד רובין רייט (Robin Wright), שמשחקת את קלייר אנדרווד – אשתו של פרנסיס אנדרווד, גיבור הסדרה אותו ספייסי גילם.

וזהו מעבר טבעי – כיוון שהסדרה עצמה בנתה את קלייר להיות דמות שווה בגודלה ובחשיבותה לזו של פרנסיס, ובסוף העונה החמישית אף העניקה לה עוד כוח ועוד משמעות. הטיטוא של ספייסי מתחת לשטיח התאפשר בקלות רבה למדי בזכות זה, אבל האם עונת סיום בלעדיו יכולה להתקיים, והאם היא תהייה מעניינת? צפינו בחמישה מתוך שמונה הפרקים של הסדרה, והנה מה שחשבנו עליה.

רובין רייט מתוך “בית הקלפים”, עונה 6 (צילום: David Giesbrecht, באדיבות Netflix)

העלילה

לאחר שהאשמות קשות החלו להתגבש נגד הנשיא פרנסיס אנדרווד, הוא הקדים תרופה למכה. כמו כל נשיא שמצפה למשפט ולהצבעת אי אמון, הוא התפטר. זה הוביל, כמובן, לכך שסגנית הנשיא שלו תמונה לנשיאה עד סוף הקדנציה – קלייר אנדרווד, אשתו. ובעוד שפרנסיס, הקונגרס, הסנאט ולמעשה המדינה כולה מחכים לראות אם קלייר תחון אותו או לא, תנקה את שמו או תתן לו להיות שעיר לעזאזל, פרנסיס הלך לעולמו.

הסיפור שהתקשורת מכירה הוא שפרנסיס מת בשנתו, לצידה של קלייר. המציאות פחות פשוטה – כי פרנסיס היה שיכור, כועס, וגורש לחדר שינה נפרד. בבוקר הוא נמצא שם ללא רוח חיים, ויש נסיבות מסתוריות סביב מותו. אם זה לא מספיק, קלייר מתמודדת כעת עם סדרה של אסונות דיפלומטיים – היחסים עם רוסיה מחמירים, הצבא מאבד אמון בממשלה, במיוחד כאשר בראשה עומדת אישה, במיוחד אשת-אנדרווד, וארגון טרור בינלאומי מושך לאמריקה בצמות שוב ושוב, מתגרה בה בכוונה כדי שתגיב בצורה לא מחושבת. ועם כל זה קלייר צריכה להתמודד לבד – לפרנסיס הרי תמיד היה אותה, אבל לה אין אף אחד שהגיע באמת כל כך קרוב.

דאג סטמפר, שהיה יד ימינו של פרנסיס שנים רבות, נותר נאמן לו גם לאחר מותו. בעונה הקודמת הוא הודה ברצח שפרנסיס ביצע. הוא הוכרז על ידי בית המשפט כלא בריא בנפשו, ונמצא כרגע במוסד לחולי נפש – עד אשר יוכרז כבריא ויוכל לחזור לחיים הציבוריים. גם מהאשפוז הוא מסוגל למשוך בלא מעט חוטים, והוא מסרב להאמין שפרנסיס פשוט מת בלילה – הוא חושד בקלייר, והוא לא ינוח עד שהוא לא יגלה מה קרה לאדון שלו.

זה נגמר אחרי עונה 2

אם היינו עורכים הצבעה דמוקרטית ושואלים “מי מתעניין עדיין בבית הקלפים”, כנראה שהיינו מגלים שהעניין בסדרה הזאת דעך כבר מזמן. אבל דברים מינוריים כמו דמוקרטיה או דעת הרוב לא העסיקו את בני הזוג אנדרווד אף פעם – ולכן גם לא באמת מעניינים את ההפקה, משום מה. כל עוד הם מצליחים לשכנע את נטפליקס לייצר עונות נוספות, נראה שזה טוב מספיק.

בתחילתה “בית הקלפים” הייתה סדרה מבריקה. המסע של פרנסיס אנדרווד מהמושב שלו בקונגרס לחדר הסגלגל היה מרתק, והגופות שנערמו בדרך ציערו והדהימו אותנו. העונה השנייה הייתה ללא צל של ספק השיא של הסדרה, ושוט הסיום שלה יכול היה לחתום את הסדרה כולה. וכנראה עדיף היה אם זה מה שהיה קורה.

אחרי שפרנסיס תמרן את המערכת הפוליטית כדי להיות נשיא, נגמרו לו היעדים. כמובן שהיה יעד נוסף – להיבחר בבחירות הבאות, הפעם בהצבעה ולא רק כסגן נשיא שיורש את המנהיג. אבל זה לא יעד אטרקטיבי במיוחד, ויוצרי הסדרה ידעו את זה – אז הם המשיכו להוסיף עוד מכשולים, ועוד קונפליקטים, ועוד בעיות לבני הזוג אנדרווד, כדי לייצר עניין בסדרה. אלא שזה היה די מיותר, כיוון שמרגע שפרנסיס נהייה הנשיא לראשונה כל הישג חדש כבר לא יתקרב לקליימקס שהיה. יש סיבה שהגרסה הבריטית, המקורית, הסתיימה אחרי עונה אחת בלבד.

אם יש יתרון אחד במסטיק שנמתח שלוש עונות אחרי שהסדרה מיצתה את עצמה, זה שבכל הזמן הזה נעשתה עבודה רבה מאוד כדי לשפר ולפתח את קלייר אנדרווד. הפיתוח הזה בנה אותה לדמות גדולה מהחיים, ואף גדולה מפרנסיס אנדרווד – בהחלט גדולה מספיק כדי להחזיק לבד על כתפיה סדרה כה מסובכת. אבל האם היא יכולה להחזיק סדרה כזאת משעממת?

לרובין רייט מגיע יותר

רובין רייט עברה מסע ארוך על מסכים, גדולים כקטנים, מאז הופעתה הראשונה כנסיכה באטרקאפ ב”הנסיכה הקסומה”. מנערה עם קול מתוק ועדין שמחכה לווסלי היפה שלה שיציל אותה מהנסיך המרושע, היא הפכה לאשת-פלדה קשוחה עם חיוך ארסי ומבט חודר קירות. אין ולו דבר אחד שספייסי עשה שהיא לא מסוגלת, והסדרה מרוויחה הרבה מאוד מנוכחותה. כמו שהיה תענוג לעקוב אחרי פרנסיס והמונולוגים שלו בביצוע הנהדר של קווין ספייסי, כך זה עונג שווה ערך לצפות בקלייר עושה אותו דבר. אבל יש גבול לכריזמה, וליכולת שלה להציל סיפור לא מעניין.

הבעיה של “בית הקלפים” בשלב הזה היא המציאות. כמו שרייט וספייסי עצמם אמרו בראיונות מספר פעמים, המציאות עולה על הדמיון, ולנסות לזעזע אנשים עם תרחישים מופרכים נהייה ממש קשה לאחרונה, לצד מה שקורה בפוליטיקה האמריקאית והעולמית האמיתיות. כל ניסיון להפוך את “בית הקלפים” לאקטואלית מרגיש מצועצע ומאולץ. כל ניסיון להתרחק מהמציאות מרגיש הזוי ומיותר. אין ל”בית הקלפים” שום דרך להתגבר על זה.

מתוך “בית הקלפים”, עונה 6 (צילום: David Giesbrecht, באדיבות Netflix)

לזכותם של הכותבים יאמר שזו ממש לא אשמתם – מה שכן קרה באשמתם, זה שהם לא הבינו בזמן שהתזמון של הסדרה לא טוב. שאנשים רוצים לצפות בסדרות שלא יזכירו להם את מה שקורה בוושינגטון, ובטח ובטח לא מתאימה להם סדרה שממציאה עוד תרחישים נוראיים שעשויים להתגשם בסוף. בכל תקופה אחרת “בית הקלפים” עדיין הייתה סדרה משעממת, אבל היה לה ערך מסוים לחובבי פוליטיקה איזוטרית. אבל עכשיו? אין פוליטיקה שהיא לא איזוטרית, ולא משנה כמה שלדים עוד ימצאו בארונות של סטמפרים ואנדרוודים למיניהם – יש פשוט מספיק סדרות טובות יותר שלא ממלאות את הצופה בפחד קיומי מממערכות פוליטיות מזעזעות.

בשורה התחתונה

“בית הקלפים” עובדת עם רובין רייט בדיוק כמו שהיא עבדה עם קווין ספייסי – כלומר לא עובדת כלל. ימיה הטובים של הסדרה מאחוריה, והעניין שלנו בשם אנדרווד גם חלף מזמן. העונה מאוד קצרה, ואפשר לבוא לראות אותה פשוט כדי לחתום סופית את הסיפור שנגרר יותר מדי שנים – אבל בפועל, עדיף לשכוח את כל מה שקרה אחרי עונה 2, ולשמור רק את הזכרונות הנעימים מסדרה שעד אז הייתה אחת מסדרות המתח הפוליטיות הכי טובות שאי פעם נכתבו.

נטפליקס (Netflix) הכריזה על חמש סדרות אנימה חדשות, שיתווספו לרפרטואר ההולך וגדל של סדרות האנימציה שלה, הכולל סדרות אנימה מצליחות כמו Devilman Crybaby ו-Castlevania. בין הסדרות יהיו גם סיפורי אנימה שירחיבו עולמות שקיימים כבר במרחב המצולם.

הראשונה היא סדרת אנימה ל”פסיפיק רים” (Pacific Rim). כבר מהסרט הראשון היה ברור שסדרת אנימה בעולם הזה היא רק עניין של זמן – אחרי הכל, אנימה הייתה ההשראה העיקרית לעולם הסרט, עולם בו זוגות של טייסי-קרב מפעילים ייגרים, רובוטים ענקיים, כדי להלחם בקאיג’ו, מפלצות ממימד אחר שפולשות לעולמינו דרך האוקיאנוס השקט, במטרה להשמיד את האנושות. סדרת האנימה תעסוק באח ואחות צעירים שמוצאים ייגר נטוש, מפעילים אותו ומשתמשים בו כדי למצוא את הוריהם בסביבה עוינת. הסדרה תופק על ידי תסריטאי האנימציה גרג ג’ונסון (Greg Johnson) ותסריטאי “ת’ור: ראגנארוק” קרייג קייל (Craig Kyle). לא ברור עדיין אם גיירמו דל טורו, כותב ובמאי הסרט המקורי, יהיה מעורב בפרויקט.

הסדרה השניה תתקיים ביקום של “פחמן משודרג” (Altered Carbon), שעונתה השניה נמצאת בהפקה בכיכובו של אנטוני מאקי מסרטי “קפטן אמריקה”. הסדרה תחקור לעומק את המיתולוגיה של העולם, והיא נכתבת על ידי טסוקאנה קונדו, ועל ידי דאי סאטו – שכתב לקלאסיקות האנימה Cowboy Bebop ו-Samurai Champloo.

קריאה נוספת: ביקורת סדרה: פחמן משודרג – דרמה חלשה, פילוסופיה שטחית, סייברפאנק קולנועי משובח

סטודיו האנימציה Gonzo, הסטודיו מאחורי Hellsing ו-Afro Samurai, יפיק לנטפליקס את הסדרה Cagaster of an Insect Cage, שמתרחשת בעולם בו וירוס רצחני בשם כגסטר הופך בני אדם לחרקי-ענק רצחניים. הסדרה תתמקד בזוג צעיר שמנסה לשרוד בכל מחיר.

הסדרה Yasuke מספרת סיפור ביפן הפאודלית, בשילוב עם קסם וטכנולוגיה עתידנית. יאסוקה, המבוסס על אדם אמיתי, הוא לוחם ממוצא אפריקאי שזכה לתואר סמוראי, אך כעת הוא רונין – סמוראי ללא אדון. הוא לוקח על עצמו משימה לא פשוטה, ללוות למקום מבטחים ילד מסתורי, שכוחות אופל מעוניינים לחסל.

הסדרה Trese תתרחש בעיר מנילה בפיליפינים. היא מספרת על עולם בו יצורים מהמיתולוגיה הפיליפינית חיים בסתר בין בני האדם הרגילים במנילה, וגיבורת הסדרה, אלכסנדרה טריס, מוצאת את עצמה מתמודדת עם עולם פשע רווי במפלצות ויצורים על טבעיים.

כמו שהמלחמה הקרה הולידה את מותחן הריגול, אירועי ה-11 בספטמבר 2001 הולידו את המותחן הביטחוני – במקום מרגלים מסתתרים בינינו מחבלים, ארגון הנוער החדש בצד השני של הרחוב הוא למעשה תא טרור של אל קאידה שמתכנן לפוצץ את הביקור של שרת החינוך, והעובד החדש בחברת הסייבר הצעירה והכיפית שלכם הוא למעשה זייפן תעודות ביומטריות שפותח פרצות אבטחה שמובילות לפיגועי ענק – לרוב כאלה שמערבים כמות שווה של ילדים ופוליטיקאים.

זאת הפרנויה האחרונה, והיא מתקיימת כבר קרוב ל-20 שנה, מה שאומר שהיא כבר די מיושנת ולא מעניינת. אחרי מי יודע כמה עונות של “24”, ועוד שש+ עונות של “הומלנד”, התחושה הכללית היא שמיצינו. אפילו על דאעש הפסקנו לדבר כבר, וזה היה ללא ספק הדבר הכי מפחיד ו”מרגש” שקרה בתחום לאחרונה. אז מה פתאום ה-BBC הבריטית מפיקה עכשיו מותחן בטחוני יחד עם נטפליקס (Netflix)? את מי זה מעניין? מסתבר שאותנו.

העלילה

ריצ’ארד מאדן (Richard Madden), שרובכם תזהו כרוב סטארק מ”משחקי הכס”, משחק את הסמל דיוויד באד – שוטר במחלקה הדיפלומטית של משטרת לונדון, וחייל לשעבר שלחם באפגניסטין בצבא הוד מעלתה. לאחר שבאד, לא במסגרת תפקידו, מסכל פיגוע הרסני ברכבת, הוא מוצב כמאבטח אישים לשרת הפנים הבריטית ג’וליה מונטגיו. השרה מונטגיו מתכננת להעביר חוק חדש נגד טרור, שרבים מכנים אנטי-דמוקרטי – ובאד מוצא את עצמו לכוד בין הנאמנות שלו לתפקיד, הנאמנות האישית שהוא מפתח למונטגיו, רגשותיו כחייל לשעבר שלא מרגיש בטוח גם בביתו בלונדון, וכל זה בזמן שהנישואים שלו מתפרקים, מבלי שהוא יוכל לעשות עם זה דבר.

תנו לאיש הזה חיבוק

“שומר ראש” מראה לנו ריצ’ארד מאדן כמו שלא ראינו עד עכשיו. אל תחששו שהוא יתקע בראשכם כרוב סטארק מ”משחקי הכס” – מהר מאוד תפרידו בין הדמויות, ובקלות. דמותו, דיוויד באד, הוא שבר כלי. הדבר היחידי שמחזיק אותו על הרגליים זה העבודה שלו – זה הדבר היחידי בחייו שפשוט, ברור ומובן לו. בעבודה של שומר ראש יש הרבה סדר, יש מילוי הוראות, ויש מצבי לחץ שצריך לפעול בהם. באד היה חייל למופת, והוא שומר ראש לתפארת. אלא שגם זה מתחיל להתבלבל ולהתפרק.

באד בקלות יכל להיות גיבור שאנחנו מעדיפים לשנוא. כמה וכמה פעמים הוא היה ממש קרוב לחצות את הגבול הזה – אבל כל פעם שהוא מגיע לקצה, לנקודת האל-חזור, הוא תמיד חוזר אחורה. הוא מראה את כל הסימנים של גבר שמסוכן לסביבה שלו – הוא פרנואיד, לא יציב רגשית, שותה הרבה, לא מסוגל להביע את הרגשות שלו בצורה ברורה או בריאה, וממש טוב ומוכשר עם כלי נשק, חומרי נפץ, וכן הלאה.

דיוויד באד הוא הנבל של כמעט כל מותחן פעולה שיצא מאז מלחמת ויאטנם – הרוצח האלים והמתעלל שנהייה כזה כי המערכת פספסה אותו, ולא ידעה לדאוג לו. אלא שבאד הוא לא רוצח, לא אלים, והוא כלל לא הנבל. “שומר ראש” גם לא מפנה אצבע מאשימה לשירות הביטחון והמשטרה הבריטיים – נהפוך הוא, שוב ושוב אנחנו רואים שלבאד יש אינספור אמצעים מערכתיים להתמודד עם הקשיים שלו. יש מקום לביקורת, כמובן – יכול להיות שאדם כמו באד לא אמור לעבוד במקצוע שיגרום לו לפלאשבקים לאפגניסטן. מצד שני, מי עוד יהיו שומרי ראש ומומחי אבטחה, אם לא יוצאי צבא מצטיינים?

שומר ראש (צילום: Sophie Mutevelian/World Productions, תמונה באדיבות נטפליקס)

בסופו של דבר, למרות שבאד מפחיד אותנו, גורם לנו לחשוש שהוא עומד לרדת מהפסים, הוא בכל זאת מצליח לעורר אצלינו אמפתיה וחמלה. וכל זה בלי לאבד מהמקצועיות שלו והיכולת שלו לפעול במצבי לחץ. כן, הוא לא יציב – אבל הרגישות והאינסטינקט שלו לשרוד הם שהופכים אותו למאבטח אישים כל כך טוב ואיכותי. וזה חשוב להבין את הדברים האלה על באד, כי ב”שומר ראש” אתם תבלו איתו הרבה זמן, ובכל זאת רק בסוף תתחילו להכיר אותו באמת.

מותחן טוב עובד בכל נושא

באד הוא חלק ממה שהופך את “שומר ראש” לסדרה מוצלחת. בפועל הוא פשוט מאפשר לסדרה לקיים את הדבר החשוב האמיתי – הוא מייצר מתח ללא תחתית. הפרנויה שלו מדבקת, ואנחנו נהיים גם פרנואידים – אפילו לגביו. המותחן הביטחוני נמאס כי אין לו מה לספר לנו יותר, אבל לפעמים זו באמת שאלה של “איך” ולא של “מה”.

כן, סכנה לפיגוע טרור בלונדון היא לא כזה נושא מרתק לסדרה. מרגיש נוסחתי. ומה אם יש חשודים בממשלה או בכוחות הביטחון? גם את זה כבר שמענו וראינו ובסדרות ובסרטים. אבל “שומר ראש” פשוט ניגשת לכל זה בגישה אחרת. מהרגע הראשון הסדרה קובעת טון מאוד ברור בעזרת באד – לכולם מגיעה חמלה, ואסור לסמוך על אף אחד. והסתירה הפנימית שנוצרת בין שני העקרונות הללו מחזקת את המסרים של הסדרה.

שומר ראש (צילום: Sophie Mutevelian/World Productions, תמונה באדיבות נטפליקס)

כבר מהפרק הראשון, “שומר ראש” מייצרת עניין אצל הצופים. יש רגעים בהם היא אולי תתחיל להרגיש משעממת, אבל אל תוותרו עליה מהר – כי היא תמיד בונה למשהו גדול ומעניין יותר שלא ממש ראיתם בא. אם אתם חושבים שהתשובה היא “כן, כי מחבלים”, אז פספסתם משהו. אם “זה הכל פוליטיקה”, שוב פספסתם משהו. ואם נדמה לכם שכבר פיצחתם את התפקיד והמקום של דיוויד באד בכל הבלאגן, פספסתם בענק.

המניפולציה הכי מוצלחת של “שומר ראש” היא שהסדרה כל הזמן זורקת עלינו מידע שגורם לנו לחשוב, להפעיל עוד ועוד את גלגלי השיניים במוח, אבל גם משתמשת במתח ואקשן כדי לנטרל את החשיבה שלנו. גם אם תעצרו את הסדרה ותנסו להרכיב את פיסות הפאזל, אתם תראו שחסר לכם הרבה מידע – לא תוכלו סתם ככה לפצח את זה. אבל אל תעצרו – פשוט צפו בה בקצב שהסדרה רוצה, כדי לחוות בדיוק את כמות הבלבול, הפחד וההתרגשות הנחוצות כדי להיות בנעליים של הווטרן האומלל והמבולבל הזה.

בשורה התחתונה

לא היה ולו דבר אחד ב”שומר ראש” שנראה מעניין כשניגשתי אליה. היה לי ברור שזו סדרה שאין לי בה שום צורך – היא לא תחדש לי כלום, לא תעשיר את הזמן שלי בשום צורה ולא תהייה שווה את רוחב הפס שעליו היא תוזרם לנוחות הצפיה שלי. לשמחתי הרבה טעיתי, ובענק. מהסצנה הראשונה ברכבת הסדרה סוחפת, ומרפה רק מדי פעם כדי לתת לנו אוויר לנשימה. תענוג לראות את מאדן בתפקיד כה ניואנסי ומורכב – מקווה מאוד שנזכה לראות אותו שוב בתפקידים מפתיעים, ובקרוב.

מעת לעת עורכת חברת נטפליקס (Netflix) בחינות שונות טרם היא משיקה תכונות וחבילות שונות עבור כלל המשתמשים בשירות הסטרימינג שלה בעולם. לאחר שבחנה אפשרות לשינוי מודל התשלום שלה מוקדם יותר השנה, כעת נראה כי החברה בוחנת אפשרות להשקת תכנית מותאמת מובייל בלבד, זו נבחנה לאחרונה באופן מצומצם במלזיה ובמחיר נמוך למדי של 4 דולר בלבד בחודש.

בחינת מודל התשלום החדש במובייל התבצע לאחר שנטפליקס הודיעה לאחרונה כי תבחן אפשרויות להצגת תכניות מוזלות בשווקים הבינלאומיים, אך כעת נראה כי התמקדות החברה תהיה בשווקים מתפתחים בלבד בשלב זה, אם כי החברה לא ציינה שווקים מסוימים בהם היא צפויה להציג חבילות חדשות, זאת פרט להודו (וכעת גם מלזיה).

עם זאת, אין מן הנמנע כי נטפליקס תבחן בעתיד אפשרות להצגת חבילות מובייל בלבד גם בשווקים נוספים, אם כי לא ניתן להבטיח כי החברה תשמור על מחיר של 4 דולר בחודש גם בשווקים מפותחים. יש לציין כי המחיר הנמוך במהלך הבחינה במלזיה הגיע יחד עם חבילה בסיסית המוצעת במובייל בלבד ובאיכות של HD בלבד.

בישראל מציעה כיום נטפליקס שלוש חבילות:

• חבילה בסיסית ב-29.90 שקלים בחודש המקנה צפיה במסך אחד בלבד ובאיכות SD, עם זמינות גם בטלוויזיה, גם במחשב וגם במובייל (טלפון וטאבלט).
• חבילה סטנדרטית ב-39.90 שקלים בחודש המקנה צפיה בשני מסכים במקביל ובאיכות HD, עם זמינות גם בטלוויזיה, גם במחשב וגם במובייל (טלפון וטאבלט).
• חבילת פרימיום ב-49.90 שקלים בחודש המקנה צפיה בעד 4 מסכים במקביל ובאיכות של עד Ultra HD 4K, עם זמינות גם בטלוויזיה, גם במחשב וגם במובייל (טלפון וטאבלט).

נטפליקס שמה דגש גדול על צד המובייל בעולם כולו, כאשר רק בחודש יולי האחרון הוסיפה החברה את אפשרות ה“הורדות חכמות” (Smart Downloads) להורדה אוטומטית של פרקים בסדרות למכשירים ניידים  לשם צפייה ללא חיבור לרשת האינטרנט.

דצמבר בפתח, ואיתו עונת החגים – כשהבולט בהם בעולם התוכן המערבי הוא חג המולד. לכבוד החג גם נטפליקס (Netflix) מציעה מספר ספיישלים, ביניהם פרק מיוחד של “הרפתקאותיה המצמררות של סברינה“. בנוסף, נראה עוד הפקות קולנועיות גרנדיוזיות, כשבולטת במיוחד היא “מוגלי: אגדת הג’ונגל”, עיבוד ל”ספר הג’ונגל” בהפקתו של אנדי סרקיס, אשף המו-קאפ (Motion Capture) הבלתי מעורער.

סדרות בינג’

אסיר / El Recluso – עונה 1 – 07.12.2018

חייל אמריקאי לשעבר מתחזה לאסיר בכלא במקסיקו, כדי להסתנן לכנופיה שחטפה את בתו של שופט אמריקאי.

הכלבים של ברלין / Dogs of Berlin – עונה 1 – 07.12.2018

שני שוטרים גרמנים יוצאים להלחם בעולם התחתי של ברלין, ונאלצים להתמודד גם זה עם זה ועם עצמם בדרך.

אהבה ללילה אחד / The Hookup Plan – עונה 1 – 07.12.2018

אלסה היא אישה צעירה עם מזל רע בזוגיות. חברותיה שוכרות את שירותיו של נער ליווי כדי שיתקן את זה.

החווה / The Ranch – עונה 6 – 07.12.2018

העונה השישית של הסיטקום בכיכובו של אשטון קוצ’ר, שמשחק ספורטאי כושל שחוזר לחווה של משפחתו כדי לנהל אותה.

מפלצות העל: כוכב המשאלות / Super Monsters and the Wish Star – ספיישל – 07.12.2018

ספיישל חג המולד של “מפלצות העל”.

נאו יוקיו: חג מולד ורוד / Neo Yokio: Pink Christmas – ספיישל – 07.12.2018

ספיישל חג המולד של “נאו יוקיו”, סדרת האנימה של ג’יידן סמית’.

מבוקשת / Wanted – עונה 3 – 13.12.2018

העונה השלישית של הסדרה האוסטרלית, על שתי נשים זרות שנקלעות למערבולת פשע שגורמת להן להמלט על חייהן, הן מהחוק והן מפושעים מסוכנים.

הנוסעים בזמן / Travelers – עונה 3 – 14.12.2018

העונה השלישית על הנוסעים בזמן, ששולחים את התודעה שלהם מהעתיד לתוך הגוף של אנשים בזמן שלנו – כדי לשנות את ההיסטוריה שלהם ולמנוע אסון עולמי.

פגישות עם נרקוס / The Real Narcos – עונה 1 – 14.12.2018

סדרה דוקומנטרית בה צייד סוחרי-סמים לשעבר נוסע ללב הקרטלים הגדולים, הפעם לא חמוש, כדי לתעד אותם ולהראות את הסיפור שלהם.

הרפתקאותיההמצמררות של סברינה: סיפור אמצע-החורף / The Chilling Adventures of Sabrina: A Midwinter’s Tale – ספיישל – 14.12.2018

ספיישל חג המולד של “הרפתקאותיה המצמררות של סברינה”, בו נראה כיצד המכשפות והמכשפים חוגגים את הסולסטיס החורפי – הלילה הארוך ביותר בשנה.

שטיסל – עונה 1 – 15.12.2018

העונה הראשונה של הסדרה הישראלית המצליחה על משפחת שטיסל החרדית מירושלים.

באקי / Baki – עונה 1 – 18.12.2018

סדרת אנימה. אמן הלחימה באקי הנמה נלחם בחמישה אסירים מסוכנים, כדי להצליח להתעלות על אביו האגדי.

סיריוס הייגר / Sirius the Jaeger – עונה 1 – 21.12.2018

סדרת אנימה על קבוצת ציידי ערפדים בטוקיו.

אלכסה וקייטי / Alexa & Katie – עונה 2 – 26.12.2018

העונה השנייה של הסדרה לנוער על שתי הנערות המתבגרות אלכסה וקייטי.

סרטי מקור של נטפליקס

מוגלי: אגדת הג’ונגל / Mowgli: Legend of the Jungle – הרפתקאות – 07.12.2018

עיבודו של אנדי סרקיס מ”שר הטבעות” ו”כוכב הקופים” ל”ספר הג’ונגל”. בתפקידים הראשיים סרקיס עצמו, בנדיקט קאמברבאטץ’, כריסטיאן בייל, טום הולנדר, קייט בלאנשט, ועוד.

המם האמריקאי / The American Meme – דוקומנטרי – 07.12.2018

ארבעה כוכבי רשת חברתית, ביניהם פריס הילטון, מזמינים אתכם לעקוב אחרי אימפריית הרשת שלהם.

רימאסטר: מי רצח את ג’אם מאסטר ג’יי? / Remaster: Who Killed Jam Master Jay? – דוקומנטרי – 07.12.2018

להקת הראפ Run DMC חוללה מהפכת מוזיקה בשנות ה-80 – אבל הרצח של הדיג’יי של הלהקה לא פונעח מעולם.

ROMA – דרמה – 14.12.2018

שנה בחייה של משפחה פשוטה במקסיקו של שנות ה-70. בבימויו של הבמאי המקסיקני זוכה האוסקר אלפונסו קוארון.

ספרינגסטין בברודווי / Springsteen on Broadway – דוקומנטרי – 16.12.2018

ברוס ספרינגסטין מבצע גרסאות אקוסטיות לשיריו, בין סיפורים שהוא מספר על חייו.

אלן דג’נרס: קל להתחבר / Ellen DeGeneres – ספיישל סטנד-אפ – 18.12.2018

ספיישל סטנד-אפ חדש של הקומיקאית ומנחת הטלויזיה אלן דג’נרס.

קופסת הציפורים / Bird Box – אימה – 21.12.2018

בעולם בו רוב האנושות הוכחדה בגל התאבדויות, אישה אחת ושני ילדיה מחפשים מקום מקלט. בכיכובן של סנדרה בולוק ושרה פולסון.

כשהמלאכים ישנים / When the Angels Sleep – מתח – 28.12.2018

מנכ”ל ואיש משפחה דורס נערה למוות בטעות. הוא מעביר את שארית הלילה בחיפוש מורט עצבים אחרי עדת הראייה היחידה, בלי לדעת מה באמת הוא יעשה אם וכאשר ימצא אותה.

סרטים שעולים לנטפליקס בנובמבר

הצלצול / The Ring – אימה – 01.12.2018

העיבוד האמריקאי לסרט האימה הקלאסי מיפן. בכיכובה של נעמי ווטס.

בואו נדמיין את זה / Imagine That – קומדיה – 01.12.2018

אדי מרפי מככב בקומדיה על איש עסקים שהקריירה שלו מתמוטטת. הוא מוצא פתרון דווקא בעולם הדמיוני של בתו הקטנה.

לא לחשוב פעמיים / Don’t Think Twice – קומדיה – 01.12.2018

כאשר שחקן אימפרוב מקבל לראשונה תפקיד משמעותי, חבריו מבינים שלא כולם יצליחו במקצוע המשחק כמוהו. בכיכובם של ג’יליאן ג’ייקובס מ”קומיוניטי” ו”אהבה” וקיגן-מייקל קי.

לשיר / Sing – אנימציה – 06.12.2018

סרטי אנימציה לכל המשפחה על תחרות כשרונות בין בעלי חיים.

החופשה / The Holiday – קומדיה רומנטית – 07.12.2018

שתי נשים שנכשלו באהבה מחליפות בתים לקיץ, ומתאהבות בגברים מפתיעים במיקום החדש שלהן. בכיכובם של ג’ק בלאק, ג’וד לאו, קמרון דיאז וקייט וינסלט.

בלי חוקים / Savages – מתח – 07.12.2018

שני חברים שמגדלים מריחואנה פועלים נגד קרטל סמים מקסיקני שחטף את בת זוגם המשותפת.

בחזרה לעתיד / Back to the Future – הרפתקאות – 07.12.2018

סרט הפולחן של רוברט זמקיס בו מייקל ג’יי פוקס חוזר לעבר, ובטעות כמעט גורם לעצמו לא להוולד.

בחזרה לעתיד 2 / Back to the Future 2 – הרפתקאות – 07.12.2018

סרט ההמשך עלל ההרפתקה הגדולה בכיכובו של מייקל ג’יי פוקס. הפעם הגיבור מדלג בין העבר לעתיד, כדי למנוע אסון בכל הזמנים.

ספליט / Split – אימה – 20.12.2018

סרט האימה האחרון של מ. נייט שאמלאן, על אדם עם פיצול אישיות שחוטף שלוש נערות שמטרה להעיר זהות אחרונה ומסוכנת במיוחד. בכיכובו של ג’יימס מקאאבוי. (לביקורת המלאה)

נטפליקס (Netflix) מוסיפה לרשימת התכנים שלה עוד רימייק מצולם לסדרת אנימה יוקרתית. הפעם הגיעה תורה של “קאובוי ביבופ” (Cowboy Bebop). כבר מספר שנים ישנן שמועות על ניסיונות שונים להפיק את העיבוד הזה, אך כעת לראשונה זה רשמי וחד משמעי – “ביבופ” חוזרת למסך הקטן, הפעם עם שחקנים חיים.

“קאובוי ביבופ” המקורית הייתה סדרת אנימה קצרה באורך 26 פרקים בלבד, ששאבה השראה ממערבונים, פילם נואר, ומוזיקת ג’אז על גווניה ותת-סוגיה. גיבורי הסדרה הם קאובואים חלליים, ארבעה אנשים כמעט מקריים שמסתובבים בגלקסיה בספינת החלל שלהם, מחפשים עבודה כפותרי-בעיות בזמן שהם בורחים מהעבר שלהם – כל אחד והשדים שלו. השדים האלימים ביותר הם כמובן של ספייק שפיגל, הגיבור הראשי והבעלים של כלי הטיס החללי.

לסדרה, שעונתה הראשונה תמנה עשרה פרקים, יהיו לא פחות מארבעה שואוראנרים: כותבי “משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים” אנדרה נמץ (Andre Nemec) וג’וש אפלבאום (Josh Appelbaum), וכותבי “ונום” ו”ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” ג’ף פינקנר (Jeff Pinkner) וסקוט רוזנברג (Scott Rosenberg). הבמאי של סדרת האנימה המקורי, שיניצ’ירו ווטנאבה (Shinichiro Watanabe), ישתתף בהפקה בתפקיד יועץ מיוחד.

לא הוכרז עדיין תאריך יציאה משוער לסדרה, נחכה לפרטים נוספים. ההכרזה הזו סמוכה להכרזה על כך שנטפליקס רכשה את הזכויות ל-Neon Genesis Evangelion, עוד אחת מסדרות האנימה החשובות והגדולות ביותר שיצאו למערב.

עוד לא התייבשה הגיליוטינה מהביטול של “איירון פיסט” ו”לוק קייג’“, וכבר עתה מגיע תורה של סדרה נוספת לאבד את הראש. “דרדוויל” (Daredevil), הסידרה על גיבור העל העיוור מניו יורק, הזניקה את עולם גיבורי העל האפלים שהפיקו נטפליקס (Netflix) ומארוול (Marvel) יחדיו. כעת מודיעות שתי חברות המדיה שגם היא לא תמשיך הלאה לעונה חדשה, רביעית במספר. זה מצמצם את רפרטואר סדרות מארוול של נטפליקס לשתיים בלבד: “ג’סיקה ג’ונס” ו”המעניש“.

קריאה נוספת: ביקורת סדרה: דרדוויל, עונה 3 – שוב, מהתחלה

המהלך מאותת על המשך ההתרחקות בין נטפליקס לדיסני (Disney), הבעלים של מארוול. דיסני תשיק לקראת סוף 2019 פלטפורמת צפייה ישירה משלה בשם דיסני+, ותשיק מספר גדול של תכנים בלעדיים בה. הביטול של סדרות מארוול-נטפליקס יאפשר לדיסני להפיק סיפורים משלה עם הדמויות האלה, ללא חשש לתחרות מצד נטפליקס או בלבול הצופים.

גם לנטפליקס המהלך נראה כמשתלם – ענקית הצפייה הישירה רוכשת עוד ועוד תכנים משלה, כולל את הזכויות לכל ספרי “רשומות ימי נרניה“, ואת Millarworld במלואה, חברת הקומיקס של יוצר “קיקאס” ו”קינגסמן” מארק מילר. את התכנים של מארוול נטפליקס נאלצת לשכור מדיסני – עם התכנים שלה היא רשאית לעשות כרצונה.

העונה השניה של “המעניש” והשלישית של “ג’סיקה ג’ונס” מופקות בימים אלה, וצפויות לעלות במהלך 2019. קשה להאמין שהן יבוטלו עכשיו, למרות שזה אפשרי. מה יקרה איתן אחר כך? קשה לומר. ניחוש מלומד אומר ש”המעניש” ישאר עם נטפליקס כל עוד הוא יצליח – זה מותג בעייתי למארוול ודיסני, שלא מצטיינות בהפקת תוכן למבוגרים באופן עצמאי. “ג’סיקה ג’ונס”, לעומת זאת, הפגינה את אותם קשיי הפקה שהפגינו הסדרות המבוטלות האחרות, ועשויה לא לשרוד אחרי העונה השלישית. נחכה ונראה.

נטפליקס (Netflix) שחררה טיזר לעונה השניה של “הרפתקאותיה המצמררות של סברינה” (The Chilling Adventures of Sabrina), דרמת הנוער האפלה על המכשפה הצעירה. העונה הראשונה שוחררה רק לאחרונה, באוקטובר, לקראת ליל כל הקדושים, וכעת, רק מעט יותר מחודש אחרי, נדמה שהעונה השניה כבר מבושלת למדי אם להסתמך על הטיזר לפנינו.

קריאה נוספת: ביקורת סדרה: הרפתקאותיה המצמררות של סברינה – דרמת תיכון קלילה ומחרידה

הטיזר מראה את סברינה מתמודדת עם המראה החדש שלה – בעקבות אירועי העונה הקודמת צבע השיער שלה השתנה, והמכשפה הצעירה המגולמת על ידי קירנן שיפקה (Kiernan Shipka) המוכשרת מנסה להבין איך להתמודד עם ה”לוק” החדש הזה. נוכל לצפות שבדומה לעונה הקודמת, גם העונה השנייה תיקח סוגיות נורמטיביות ובריאות של נערות תיכון, ותערבב אותן באופל, רוע וכת השטן – מי יוצא עם מי? מי החברות הכי טובות שלי? האם לשרוף את בית הספר כי השטן ביקש?

כמו כן, דיווח על שחקן חדש שמצטרף לקאסט. אלקסיס דניסוף (Alexis Denisof), המוכר בעיקר כווסלי מ”באפי ציידת הערפדים” ו”אנג’ל”, יגיע בתפקיד מישהו שנעדר מהעיירה גרינדייל, וכעת חוזר ללב ליבם של שינויים קיצוניים שעוברים על העיירה השקטה והמבולבלת.

העונה השניה של “הרפתקאותיה המצמררות של סברינה”, שזכתה בשם “הרפתקאותיה המצמררות של סברינה – חלק 2”, תקפוץ מהקדרה למסכים שלנו ב-5 באפריל הקרוב, עוד כחצי שנה – זמן קצר יחסית לעונה חדשה של סדרה שזה עתה יצאה.

נטפליקס (Netflix) שחררה טריילר למה שעשוי להיות סרט הפעולה הגרנדיוזי ביותר שלה עד כה, הן בתקציב ובאפקטים והן מבחינת הליהוקים החזקים. הטריילר של “חזית משולשת” (Triple Frontier) נראה ומרגיש כמו טריילר קולנועי לכל דבר, אך כמו כל סרט של נטפליקס – מדובר בפרויקט שיזכה בהפצה קולנועית מוגבלת, ויצא במקביל או מיד לאחר מכן לשירות הצפיה הישירה.

“חזית משולשת” מספר את סיפורם של חמישה חיילים אמריקאים לשעבר, יוצאי יחידות מיוחדות. ללא מטרה בחיים וללא דרך לפרנס את המשפחות שלהם עם הכישורים שהם רכשו, הם מחליטים להתאחד פעם אחרונה ולעשות את מה שהם הכי טובים בו – פעולה צבאית ממוקדת.

אלא שהם לא פועלים מטעם צבא ארצות הברית, אלא באופן עצמאי לחלוטין, והמטרה שלהם היא גם אישית לחלוטין – לשדוד ברון סמים דרום אמריקאי, שבכספת האישית שלו שוכבים 75 מיליון דולר. כידוע, שום תכנית צבאית לא שורדת מפגש עם האויב, וזה נכון פי כמה לפעולה צבאית לא חוקית, ללא שום גיבוי וללא סיכוי לתגבורת.

בסרט יככבו, בין השאר, בן אפלק (Ben Affleck), אוסקר אייזק (Oscar Isaac) מ”מלחמת הכוכבים”, פדרו פסקל (Pedro Pascal) מ”משחקי הכס” ו”נרקוס”, וצ’ארלי האנם (Charlie Hunnam) מ”ילדי האנרכיה” ו”פסיפיק רים”. הוא נכתב על ידי מארק בול (Mark Boal), תסריטאי “מטען הכאב” זוכה הפרסים, ומבוים על ידי ג’יי סי צ’נדור (J.C. Chandor), במאי “שנה קשוחה מאוד”.

“חזית משולשת” צפוי להגיע לנטפליקס ולבתי קולנוע בודדים במהלך מרץ הקרוב.

כולם רוצים לחלוב את הפרה שנקראית ג’ורג’ ר. ר. מרטין (George R. R. Martin), הסופר מאחורי סדרת הטלוויזיה המצליחה “משחקי הכס“. לשמחתם של מפיקים רבים, לסופר יש עוד לא מעט ספרים ועולמות לשאוב מהם השראה, והוא שמח מאוד גם לקדם אותם. אבל כמו תמיד, כשהדבר הכי גדול מאחורי פרויקט הוא שם של סופר, יש גם סיבה לחשדנות.

“נייטפליירס” (Nightflyers) היא סדרת טלוויזיה המבוססת על ספר בעל אותו השם – ספר אימה בחלל. בראיונות סביב הסדרה ג’ורג’ מרטין מספר שבשנות השבעים הוא קרא מאמר שטען שמדע בדיוני ואימה הם שני ז’אנרים שלא יכולים לעבוד ביחד. מרטין לקח את האתגר ברצינות וכתב את “נייטפליירס” בתגובה. היום, קרוב ל-50 שנים אחרי, כמה מכותרי האימה המפורסמים והמצליחים ביותר התרחשו בחלל, ביניהם “סיוט בקצה האופק”, וכמובן סדרת “הנוסע השמיני”. בלי שום דבר מיוחד להוכיח, האם עדיין מצדיק הסיפור תרגום מהדף אל המסך? אלה מחשבותינו על שלושה הפרקים הראשונים של הסדרה.

העלילה

בעתיד הלא רחוק, החיים על כדור הארץ מתקרבים לקיצם. לאחר שחרשנו, שאבנו וחיסלנו את רוב המשאבים, הולך וקרב היום בו הכוכב הכחול לא יוכל לתמוך בחיים אנושיים יותר. כל מדעני העולם מחפשים את הפתרון לצרה, אך הולכת וגוברת ההבנה שפתרון לא ימצא. אוון מאקן (Eoin Macken) משחק את דוקטור קארל דברנין, מדען שמחפש את הפתרון למעלה – בכוכבים.

דברנין מאמין שהוולקרין, גזע חיזרים שהאנושות מודעת אליו אך עדיין לא הצליחה ליצור איתו קשר, יכולים לעזור. הוא בטוח שלהם יהיו תשובות ופתרונות שיצילו את האנושות מהחורבן העצמי שהבאנו על עצמינו. הבעיה המרכזית היא שכל ניסיון ליצור קשר עם הוולקרין כשל עד עכשיו, בשל מחסומי שפה ובגלל שאין לאנושות שום ידע על המיקום המדויק שלהם. גם לזה דברנין מאמין שהוא מצא את הפתרון.

דברנין זיהה גוף חללי שמתנהג בצורה חשודה, עושה פניות ללא שום הסבר פיזיקלי. הוא סבור שהגוף הוא כלי טיס של הוולקרין, שנמצא מספיק קרוב כדי ליצור איתו קשר – בתנאי שאפשר יהיה להתקרב אליו. למזלו, הוא מוצא קברניט של ספינת חלל שמאמין במטרה שלו – קפטן רוי אריס של ה”נייטפלייר”, אותו משחק דייוויד אג’לה (David Ajala) מ”סופרגירל”. דברנין עולה על הנייטפלייר עם צוות מדעי מגוון, שכולל את המפתח למסע כולו – טלפט צעיר בשם ת’ייל, שיצטרך לתקשר עם הוולקרין במחשבות ורגשות, כיוון שתקשורת מילולית לא צלחה מעולם.

אלא שטלפטים ידועים כלא יציבים רגשית, ונוטים להיות מסוכנים לסביבה שלהם. צוות הנייטפלייר מוחה בתוקף על הנוכחות של ת’ייל, והמסע מתחיל ברגל שמאל בלשון המעטה. במקביל, סדרה של תקלות מסתוריות וחוויות על-חושיות לא מוסברות גורמות לכולם להיות מתוחים ולחוצים עוד יותר, לחפש עוד ועוד אשמים, ולדרדר את המסע עוד ועוד בהדרגה.

חומר גלם לסיפור טוב

על הנייר, ל”נייטפליירס” יש הרבה חומר טוב לעבוד איתו. הפרק הראשון מתחיל בלהראות לנו שלב די מאוחר במסע, שמבהיר לנו מיד שדברים איומים הולכים לקרות – ואז חוזר להתחלה של הסיפור, ומציג לנו גם פלשאבקים מוקדמים יותר. זה נעשה בטעם טוב ובצורה מעניינת, מסוג הספוילרים שהסדרה עושה לעצמה כדי לבנות עוד מתח. אנחנו פוגשים ומכירים את הדמויות, בידיעה שבעתיד הלא רחוק גורלן יהיה מזעזע.

אנחנו נחשפים בהדרגה לצוות הספינה ולצוות של דברנין, שביניהם יש מתיחות. ישנה הפסיכיאטרית שאחראית לשמור על ת’ייל, הטלפאט, רגוע ובטוח לסביבה שלו – מישהי שבבירור יש לה עבר מורכב עם דברנין הנשוי. ישנה מומחית המחשבים השקטה והמסתורית, ישנו צמד מאבטחים חשדניים שאוהבים לקחת יוזמה בלי להתייעץ עם הקפטן, ישנו הקפטן המסתורי שמופיע תמיד אך ורק בהולוגרמות, הביולוג הפסימיסטי שמאמין שהוולקרין יחסלו את האנושות במקום לעזור לה, אבל בא אל המסע כי כביולוג הוא ממש רוצה לראות חיזר, ועוד מספר דמויות מצוינות.

בדרך כלל סיפור עם כל כך הרבה דמויות מורכבות הוא סיפור שכותב את עצמו, ועבודת הסופר או התסריטאי היא לסדר את הפעולות בצורה ברורה ומעניינת לצופה. “נייטפליירס” לא חוטאת בזה – היא מצליחה לחשוף דברים בסדר הנכון, לבנות את הדמויות בהדרגה ולגרום לנו להתעניין עוד ועוד במתרחש. השחקנים בסדרה אמנם לא מוכרים יחסית, אבל רובם מצוינים, וגם אלה שלא מצוינים לפחות טובים מספיק, ולא צורמים בשום צורה. זה אפילו מוסיף עניין, כי שחקנים מוכרים מדי מציגים דפוסי משחק צפויים לעתים קרובות – כאן אנחנו לא יודעים למה לצפות, וזה בונה מתח נהדר.

מתוך Nightflyers (צילום: 2018 Syfy Media, LLC, תמונה באדיבות נטפליקס)

הסתקרנתם? גם אני. עד עכשיו “נייטפליירס” נשמעת כמו סדרה מצוינת, ואכן הפרק הראשון משאיר המון טעם לעוד. ואז, כשתמשיכו, תגלו שהטיזינג הזה ממשיך, ונהייה בלתי נסבל.

לא מצדיקה את האורך שלה

ל”נייטפליירס” יש בעיה רצינית מאוד של קצב. הנה דרך אחת להסתכל על זה: אורך העונה כולה הוא עשרה פרקים, בדומה לעונה של “משחקי הכס”, או המיני סדרה “הטרור” מתחילת השנה. אלא שהספר הקצר ביותר בסדרת “שיר של אש ושל קרח” עליו מבוססת “משחקי הכס” הוא מעל 800 עמודים באורכו, והספר “הטרור” מתקרב לאותו אורך. “הטרור” הוא מקור טוב להשוואה, כיוון שגם הוא מספר סיפור אימה על אנשים שלכודים יחד על ספינה – רק לא בחלל. מה אורכו של הספר “נייטפליירס”, אתם שואלים? כ-300 עמודים.

כמובן שזו השוואה לא הוגנת. הרי גם “מי מתגורר בבית היל” המופתית מבוססת על ספר קצר עוד יותר, וגם היא אורכת עשרה פרקים, אבל המציאות מוכיחה שבמקרה הזה ההשוואה נכונה. בבירור נעשה עיבוי לסיפור ולדמויות לצורך העיבוד הטלוויזיוני, ולמרות זאת עדיין אין הצדקה לעשרה פרקים שלמים. קשה מאוד להתנער מהתחושה שיוצרי הסדרה מושכים עוד ועוד זמן. הבעיה הבולטת ביותר היא שהגיבורים לוקים בטפשת רצינית רק כדי שהסדרה לא תתקדם.

בשורה התחתונה

חוויית הצפיה ב”נייטפליירס” מאוד מבלבלת. במהלך הפרק הראשון הרגשתי שאני צופה במשהו מעולה. בפרק השני ראיתי ששום דבר לא באמת השתנה מהפרק הראשון. בפרק השלישי הסדרה דיווחה לי שבפרק הרביעי העלילה עומדת להתקדם – אבל אני כבר לא אגיע אל הפרק הרביעי כנראה, כי אין לי סבלנות לצפות בעוד שלושה פרקים שהם בעצם מתיחה של פרק אחד בודד. חבל, הפוטנציאל שבסדרה עצום, ולא חסרות החלטות בימוי וכתיבה מצוינות בה – אבל המסגרת האנאלית של עשרה פרקים לא עובדת לסדרה הזאת, וזה משהו שצריך היה לשים אליו לב בזמן.

הסדרה משודרת בימים אלו בערוץ Syfy האמריקאי ותגיע בהמשך גם לנטפליקס.

אלפונסו קוארון (Alfonso Cuaron) הוא במאי שהפך לסמל. הוא אחד הבמאים המפורסמים בעולם, עם פרסים מכל טקס ופסטיבל שאפשר לדמיין, ויוצר בולט בסדרה של יוצרים בולטים לא פחות שיצאו ממקסיקו. לאחר קריירה ארוכה ומצליחה במגרש הביתי, קוארון עבד עם גדולי השחקנים ההוליוודיים, בז’אנרים שונים. פנטזיה, מדע בדיוני, מותחן דיסטופי…

כעת, עם הפרסום, קיבל קוארון את היכולת לקחת את כל הקהל הענק שהוא צבר ברחבי כל העולם, ולקחת אותנו אל ההתחלה – לשכונת רומא במקסיקו סיטי, בה קוארון גדל בשנות ה-60 וה-70, מוקף בתהפוכות פוליטיות, אנשים טובים, ואלימות אין קץ. “רומא” (Roma) לא מספר את הסיפור שלו, אלא סיפור של מישהי שהייתה יקרה מאוד לליבו – המשרתת של המשפחה שלו, שגידלה אותו ואת אחיו לא פחות ואף יותר מאמם.

העלילה

יאליצה אפריסיו (Yalitza Aparicio) משחקת את קלאו, משרתת בבית של משפחה ממעמד הביניים במקסיקו סיטי. בבית מתגוררת סופיה, אם המשפחה, עם אימה וארבעת ילדיה. בעלה, אנטוניו, עובד רוב הזמן בקוויבק שבקנדה, ועל גידול הילדים אחראית סופיה – אך חלק גדול מזה נופל על שתי המשרתות, קלאו ביניהן. לאחר שקלאו נכנסת להריון לא רצוי מבן זוג שלא מעוניין לקחת אחריות, היא מתחילה בהדרגה לאבד אחיזה על חייה, בזמן שאסונות טבע ותהפוכות פוליטיות מהדהדות סביבה את עולמה הפנימי.

שחור לבן, אבל עשיר בצבע

מתי לאחרונה צפיתם בסרט, שהתחיל בהוראות קריאת כתוביות? אם תגידו “בחיים לא” לא אהיה מופתע – גם אני לא זוכר מקרה כזה. קוארון, שיודע טוב מאוד שהוא פונה לקהל בין לאומי, רוצה להציג את ילדותו כמו שהוא זוכר אותה. הוא רוצה שנריח את הריחות ונראה את הצבעים… אבל הסרט כולו צולם בשחור לבן. זה נשמע מוזר, אבל המונוכרומטיות מאוד עוזרת להתמקד בדברים שקוארון רוצה שנתמקד בהם, ואחד מהם הוא השפה.

השפה המדוברת במקסיקו היא, כמובן, ספרדית. אבל קלאו, גיבורת הסרט, לא ממוצא ספרדי. היא, כמו גם המשרתת השניה בבית, מיקסטקית – מילה כללית המתארת צאצאים של ילידים מקומיים, מלפני הכיבוש הספרדי, צאצאים של אצטקים ושל תרבויות מקומיות אחרות. לכן הכתוביות של הסרט מופיעות בשני פורמטים שונים – כתוביות רגילות בספרדית, וכתוביות ב[סוגריים מרובעים] למיקסטקית. גם צופה דובר ספרדית, אם לא גדל במקסיקו ולא למד את השפה, לא יבין כחצי מהנאמר בסרט בלי הכתוביות.

הבלילה התרבותית הזאת ניכרת בכל. ילדי הבית הבהירים מדברים בספרדית על קולנוע אמריקאי, בעוד שהמיקסטקים מדברים ביניהם בשפה שלהם וחוזרים בחגים לכפר שלהם, שאין בו כבישים סלולים ואפילו לא מים זורמים. והחיים, כמו החיים, לוקחים את הזמן – ואתם גם קוארון, שלא ממהר לשום מקום.

“רומא” הוא סרט איטי מאוד, שחלק ניכר מהזמן לא קורה בו כלום. זה בבירור נעשה בכוונה. הסרט דורש עירנות וסבלנות, אבל גם מתגמל עליהם. האיטיות והשקט של “רומא” נותן לנו יותר זמן לשאוב את כל הסרט פנימה. כאן שוב נכנסת לתמונה פלטת הצבעים של הסרט, שבדלותה נותנת לנו אפשרות להתמקד בדברים החשובים לקוארון. מצד שני, עם כל מה שהסרט מרוויח מהאיטיות שלו, הוא גם מפסיד לא מעט. “איטי” זה לעתים קרובות מילה נרדפת ל”משעמם”, וגם לאוהבים מושבעים של קולנוע איטי, כמו עבדכם הנאמן למשל, “רומא” הוא לעתים איטי מדי, קפוא בתוך רגע שכבר לא נשאר יותר מה לשאוב ממנו.

רומא (צילום: אלפונסו קוארון, תמונה באדיבות נטפליקס)

מוצף בסימבוליקה שלא לצורך

הבעיה הכי גדולה של “רומא”, זה כמה שהסרט מתעקש שיש בו משמעות. ואל תבינו לא נכון – יש בו הרבה משמעות. הסיפור של קלאו הוא, בשורה התחתונה, סיפור מצוין, שראוי להופיע על מסכי ענק ולהיות מועמד לפרסים בינלאומיים. אבל בשביל קוארון הוא סיפור מאוד אישי וחשוב, עם מטען רגשי מאוד חזק, והוא מעביר את המטען הזה אלינו דרך סימבוליקה, שבמהרה נהיית מייגעת.

שוב ושוב קורים אסונות שונים סביב קלאו – רעידת אדמה, שרפה, הפגנה אלימה… ובתוך כל האירועים האלה היא חסרת אונים. איתה גם אחנו הצופים חסרי אונים, פשוט מתבוננים בה מתבוננת בעולם משתנה ומתהפך סביבה, בלי יכולת לעשות שום דבר עם זה. יש רגעים בהם קוארון עושה רפרנסים לסרטים של עצמו, או לז’אנרים קולנועיים משנות ה-50, לפעמים הוא מציג מטוס ברקע ברגעים שקטים שתמיד נראה כאילו הוא מייצג משהו, ואף פעם לא ברור ממש מה…

בניסיון להעביר לנו יותר ממה שאנחנו רואים, קוארון מעביר לנו יותר מדי – עד למצב בו פעולה דרמטית משמעותית שקלאו עושה בסוף הסרט הופכת לפעולה סימבולית עצמתית. הסימליות אומנם חזקה, אבל זה גם מנטרל גדול מהרגש שבסצנה, וכתוצאה מזה גם חלק גדול מהמסע של קלאו, שמהרבה בחינות הוביל לרגע הזה.

“רומא” נהדר בדברים הקטנים. איפיוני הדמויות מושלמים, במיוחד של אב המשפחה שחווה רצח אופי כל פעם מחדש שהוא נמצא על המסך, ובניית המיזנסצנות היא תענוג לצופה – גם בחללים קטנים, וגם במרחבים פתוחים. אבל כל פעם שקוארון מנסה להביא אותנו למשהו גדול יותר, הוא הולך רחוק מדי, חזק מדי, והמסר ברור ומאולץ מדי.

רומא (תמונה באדיבות נטפליקס)

בשורה התחתונה

“רומא” הוא לא סרט לכל אחד. בשביל רבים מכם, התמונה בראש שיש לכם כשאומרים “קולנוע זר” היא כנראה של משהו דומה ל”רומא” – סרט איטי שלא תמיד ברור, עם מהלכים אנטי-דרמטיים שלא מובילים לכלום לפעמים. מצד אחד, הוא מציג סיפור לינארי, אבל מצד שני הוא מספר אותו בצורה רגשית, לא פחות ואף יותר מכסיפור שגרתי. בסופו של דבר, זו חוויה קולנועית יוצאת דופן, גם בצפיה ביתית וגם בצפיה קולנועית.

הסרט יוקרן ברשת בתי הקולנועי “לב” במקביל לעלייתו לשירות הצפיה הישירה של נטפליקס (Netflix) ביום שישי, ה-14.12, כך שתוכלו לבחור את הפורמט המועדף עליכם. לא אדע מה להמליץ, לכו עם ההעדפה האישית שלכם. המסך הגדול עדיף כמובן, אבל גם לצפיה ביתית ישנם לא מעט יתרונות. רק זכרו לגשת אל הסרט בראש פתוח, וחשוב מאוד לזכור – היו עירניים. לבוא ישנוניים לסרט ישנוני בטון שלו זה מתכון בטוח להירדם בכורסה, ולא משנה אם אתם באולם קולנוע מוקפים באנשים, או בבית עם חברות, חברים, כלבים או חתולים.

שנה חדשה, תכנים חדשים – מה מצפה לנו בתחילת 2019 בנטפליקס? עונה חדשה ל”סדרה של צרות”, “גרייס ופרנקי” ו”מסע בין כוכבים: דיסקאברי“, כמו גם עונה חדשה ל”מעניש” שתאריך היציאה המדויק שלה עדיין לא הוכרז. צפויים מגוון סרטים, מקוריים ושכורים, וכמה וכמה סדרות ותיקות שמגיעות לשירות הצפיה במלואן, ביניהן: “הומלנד”, “נמלטים”, “איך פגשתי את אמא” ו”ילדי האנרכיה”. תוכן בולט נוסף הוא סדרת גיבורי העל “טיטאנים”, שמציגה טייק אפל יותר על קבוצת גיבורי הנוער של DC אותה מנהיג רובין, עוזרו לשעבר של באטמן.

סדרות בינג’

סדרה של צרות / A Series of Unfortunate Events – עונה 3 – 01.01.2019

העונה השלישית של סדרת הנוער המבוססת על ספריו של למוני סניקט. בכיכובו של ניל פטריק האריס.

10 אחוז / Ten Percent aka Call My Agent – עונה 3 – 04.01.2019

קומדיה צרפתית על קבוצת סוכני-שחקנים שמנסים להתמודד עם עולם הבידור המופרע. בכיכובם של איזבל הופר, מוניקה בלוצ’י וז’אן דוז’רדן.

טיטאנים / Titans – עונה 1 – 11.01.2019

סדרה חדשה מעולם גיבורי העל של DC. רובין, רייבן, ביסט-בוי וסטארפייר הם ארבעה גיבורי על צעירים שמתמודדים עם עבריינים, וגם עם השדים הפנימיים שלהם.

חינוך מיני / Sex Education – עונה 1 – 11.01.2019

נער חסר כל ניסיון מיני מחליט לפתוח קליניקה לטיפול מיני בבית ספרו, בעזרת אמו – מטפלת מינית במקצועה.

חברים מהקולג’ / Friends from College – עונה 2 – 11.01.2019

העונה השניה של סדרת הקומדיה בכיכובם של קיגן-מייקל קי, פרד סאבג’, קובי סמולדרס ועוד.

גרייס ופרנקי / Grace and Frankie – עונה 5 – 18.01.2019

העונה החמישית של הקומדיה המצליחה, על שתי הגרושות המבוגרות שעוברות לגור ביחד, לאחר שבעליהן יוצאים מהארון אחד עם השני.

כרמן סנידיאגו / Carmen Sandiego – עונה 1 – 18.01.2019

רימייק לסדרת הילדים המצליחה המבוססת על משחקי המחשב החינוכיים, בהם הגיבורים מחפשים את כרמן סנדיאגו, גנבת מצליחה שמטיילת וגונבת בכל רחבי העולם.

ממלכת הזומבים / Kingdom – עונה 1 – 25.01.2019

סדרת פנטזיה דרום קוריאנית. בזמן שבממלכה פושה מגפה מסתורית, נסיך הכתר יוצא להציל את ממלכתו מהאיום הזדוני.

זעקת האדמה השחורה / Black Earth Rising – עונה 1 – 25.01.2019

אישה שניצלה בילדותה מרצח העם ברואנדה, אבל היא לא מצליחה להשתחרר מהזוועות גם בבגרותה.

מועדון הקוארבוס / Club de Cuervos – עונה 4 – 25.01.2019

אח ואחות יורשים קבוצת כדורגל, וצריכים להתמודד עם הקבוצה, ואחד עם השניה.

סרטי מקור של נטפליקס

ליונהארט / Lionheart – קומדיה – 04.01.2019

הסרט האפריקאי הראשון של נטפליקס. אדאזה צריכה להשתלט על העסק של אביה, לאחר שהוא נאלץ לעזוב את תפקידו בעקבות מחלה. היא נאלצת להתמודד עם דודה, ועם תעשייה שלמה שמתקשה לקבל את מרותה של אישה.

הצחוק האחרון / The Last Laugh – קומדיה – 11.01.2019

סוכן אומנים וקומיקאי מבוגרים יוצאים לסיבוב מופעים אחרון. עם ריצ’רד דרייפוס, צ’בי צ’ייס ואנדי מקדאוול.

סולו / Solo – דרמה – 11.01.2019

גולש מקצועי נאלץ להלחם על חייו לאחר פציעה קשה.

רימאסטרד: טבח באצטדיון / ReMastered: Massacre at the Stadium – דוקומנטרי – 11.01.2019

אלפי אנשים עונו ונרצחו בזמן המשטר של פינושה בתוך אצטדיון, ביניהם הזמר הצ’יליאני ויקטור חרה. פקיד בכיר בצבא שמואשם ברצח מספר את הצד שלו בפרשיה.

אי הנקמות / Revenger – פעולה – 15.01.2019

סרט נקמה דרום-קוראני. אדם נכנס לכלא מסוכן הממוקם על אי מבודד, כדי למצוא את רוצחי משפחתו ולנקום בהם.

סוני / Soni – דרמה – 18.01.2019

סוני היא שוטרת צעירה בדלהי שבהודו, שנלחמת בפשיעה ובאלימות נגד נשים בעירה.

פייר: המסיבה הגדולה שמעולם לא קרתה / FYRE: The Greatest Party that Never Happened – דוקומנטרי – 18.01.2019

סרט דוקומנטרי על פסטיבל המוזיקה היוקרתי FYRE, שהפך לאסון לוגיסטי ופשוט לא התרחש.

סדרות שבועיות שעולות לנטפליקס בינואר

מסע בין כוכבים: דיסקאברי / Star Trek: Discovery – עונה 2 – החל מ-18.01.2019

העונה השניה של הסדרה החדשה בעולם “מסע בין כוכבים”. הסדרה ממשיכה לעקוב אחרי מייקל, קצינה על סיפון הדיסקאברי. הפעם קפטן פייק, קברניט האנטרפרייז, לוקח פיקוד על דיסקאברי המשוכללת.

סדרות ותיקות שעולות לנטפליקס בינואר

נמלטים / Prison Break – עונות 1-5 – 01.01.2019

כל העונות של מותחן הפשע “נמלטים” יעלו לנטפליקס בתחילת החודש.

איך פגשתי את אמא / How I Met Your Mother – עונות 1-9 – 01.01.2019

כל העונות של הקומדיה המצליחה “איך פגשתי את אמא” יעלו לנטפליקס בתחילת החודש.

ילדי האנרכיה / Sons of Anarchy – עונות 1-7 – 01.01.2019

כל העונות של דרמת הפשע “ילדי האנרכיה” יעלו לנטפליקס בתחילת החודש.

הומלנד / Homeland – עונות 1-6 – 01.01.2019

שש העונות הראשונות של סדרת המתח “הומלנד” יעלו לנטפליקס בתחילת החודש.

איש משפחה / Family Guy – עונות 11-15 – 01.01.2019

חמש עונות מתקדמות של קומדיית האנימציה “איש משפחה”.

סרטים שעולים לנטפליקס בינואר

אינדיאנה ג’ונס והמקדש הארור / Indiana Jones and the Temple of Doom – הרפתקאות – 01.01.2019

הסרט השני בסדרת סרטי אינדיאנה ג’ונס, בכיכובו של האריסון פורד.

50 גוונים של אופל / Shades Darkerי50 – דרמה – 01.01.2019

הסרט השני בסדרת “50 גוונים”, המבוססת על הספרים המצליחים של א. ל. ג’יימס.

וושינגטון על הכוונת / White House Down – פעולה – 01.01.2019

סרט פעולה בכיכובם של צ’נינג טייטום וג’יימי פוקס.

פיץ’ פרפקט / Pitch Perfect – קומדיה – 18.01.2019

הסרט הראשון בסדרת הסרטים המוזקלים המצליחים.

בינואר הקרוב תגיע לנטפליקס (Netflix) סדרת גיבורי על חדשה בשם “טיטאנים” (Titans). זוהי הסדרה הראשונה של שירות הסטרימינג DC Universe, שצפוי להכיל תכנים מקוריים ובלעדיים מעולמות גיבורי העל של DC. הסדרה הסתיימה לאחרונה, בשבוע שעבר למעשה, ובחודש הבא תופץ מחוץ לארצות הברית דרך נטפליקס.

“טיטאנים” היא סדרה על הגיבורים הצעירים שידועים כ”כוח הטיטאנים”, “הטיטאנים הצעירים”, ועוד כמה וריאציות על השם. מנהיג החבורה הוא רובין, עוזרו הצעיר של באטמן, ובסדרה החדשה יעמדו לצידו הטיטאנים שנחשבים תמיד לגרעיניים ביותר לקבוצה – רייבן, סטארפייר וביסט בוי. ביסט בוי הוא נער ירקרק שמשנה צורה לבעלי חיים, סטארפייר היא חייזרית עוצמתית ביותר ורייבן היא נערה עם כוחות קסם אפלים שהיא לא תמיד שולטת בהם. לרובין אין כוחות על, אך הוא למד מהגיבור המפורסם והמצליח ביותר – באטמן.

“טיטאנים” תציג גרסה יותר בוגרת, קודרת ואפלה של הגיבורים. הם עדיין צעירים מאוד, אבל כבר מהטריילרים אפשר לראות שהסדרה לא מסתייגת מהצגת אלימות גרפית, ופונה בכללי לקהל צופים יותר מבוגר. הטיטאנים האלה פחות ידידותיים, יותר חשדניים, ומהטריילר אפשר לראות שהם נפגשים לראשונה, ועובדים יחד מכורח הנסיבות. בשלב הזה הם עדיין לא ממש סומכים אחד על השניה.

“טיטאנים” חודשה כבר לעונה שניה ב-DC Universe. העונה הראשונה תגיע לשירות הצפיה הישירה של נטפליקס ב-11 בינואר, 2019.

קריאה נוספת: אלו התכנים שיגיעו לנטפליקס בינואר 2019

שירות הסטרימינג נטפליקס (Netflix) הפתיע היום (ה’, 27.12) עם טריילר רשמי לסרט באורך מלא המגיע כחלק מהסדרה ‘מראה שחורה‘ (Black Mirror), אנתולוגיית סיפורי המד”ב האימתיים מבית היוצר של צ’רלי ברוקר (Charlie Brooker). הסרט ייקרא Bandersnatch והוא מגיע עם טוויסט לא קטן.

אורכו המלא של הסרט הוא כחמש שעות וחצי, אבל אל תבהלו – זה לא אומר שאתם הולכים לצפות בסרט מעל חמש שעות. נטפליקס כבר הודיעה לא פעם שבכוונתה להציג פרק אינטראקטיבי בעונה החמישית של “מראה שחורה”. במקום פרק, אנחנו מקבלים סרט שלם בו אנחנו בוחרים איך הסרט מתקדם.

באנדרסנאץ’ מתרחש בשנות ה-80 המוקדמות, וסובב מתכנת שלוקה בנפשו, ומצטרף לצוות פיתוח של משחק וידאו חדש. את הגיבור מגלם פיון וויטהאד (Fionn Whitehead) מ”דנקרק“. המשחק מבוסס על ספר מצליח בשם באנדרסנאץ’, ספר שמאתגר את תפיסת המציאות של קוראיו. האתגר של הגיבור הוא להעביר את התחושה הזאת אל המשחק, כאשר תפיסת המציאות שלו עצמו מעורערת באופן קבוע. בינתיים תפיסת המציאות שלנו, הצופים, אמורה להתערער גם היא, בהנחה שהטריק של נטפליקס וצ’רלי ברוקר באמת יעבוד.

הסרט יגיע לשירות הצפיה הישירה של נטפליקס כבר מחר, ביום שישי ה-28 לדצמבר. התכוננו לחוויית צפיה פחות פאסיבית. אחרי הצפיה בואו להשוות גרסאות.

“מראה שחורה” (Black Mirror) התחילה כסוג של גימיק – אנתולוגיה של סיפורים מזוויעים על בני אדם וטכנולוגיה. סיפורי “מה אם…” מופרכים ברובם, אבל מבדרים לרוב ובמקרים הטובים גם מעוררי מחשבה. שתי העונות הראשונות של הסדרה היו בעיקר תרגילי מחשבה. כל עונה הכילה שלושה פרקים בלבד, הן יצאו בפער זמן די גדול זו מזו, והסדרה נשארה בגדר תופעה. זה השתנה מאד אחרי שנטפליקס (Netflix) רכשה את הסדרה.

מצד אחד, ל”מראה שחורה” יש תקציב הרבה יותר גדול עכשיו. הפרקים השונים יכולים לספר סיפורים יותר מורכבים בצורה יותר משכנעת, וגם כמות הפרקים לכל עונה הכפילה את עצמה מ-3 ל-6. מצד שני, נוצרה ציפיה לקבל עונה של “מראה שחורה” אחת לשנה – ציפיה שנטפליקס וברוקר עומדים בה. עכשיו שאנחנו מקבלים שישה סיפורים בשנה במקום שלושה בשנתיים, הלחץ על ברוקר להמציא סיפורים ריבע את עצמו – ולכן לא פעם יש פרקים מבוזבזים, לא מעניינים ולא מעובדים מספיק.

הצופים התחילו להיות סקפטים, היוקרה של הסדרה ירדה, ולכן ברוקר היה חייב לעשות משהו חדש. משהו גדול ויוצא דופן. והנה, פתאום בהפתעה, בהתראה של יממה בלבד, נטפליקס משחררת סרט של “מראה שחורה“. הסרט נקרא “בנדרסנאץ’“, והגימיק שלו חדש לגמרי לסדרה – הוא אינטראקטיבי. אנחנו, הצופים, שולטים במידה רבה בהתקדמות הסיפור. אבל האם זה עובד?

זו שאלה שקשה לענות עליה בלי ספוילרים. אנסה להימנע מהם ככל האפשר, אך ברגע מסוים, שיבוא עם אזהרה מוקדמת, יפתחו כל הסכרים.

מתוך מראה שחורה בנדרסנאץ’ (תמונה באדיבות נטפליקס)

העלילה

פיון ווייטהאד (Fionn Whitehead) מ”דנקרק” משחק את סטפאן, נער צעיר עם אהבה רבה למשחקי וידאו. השנה היא 1984, משחקי וידאו מתחילים לפרוץ בהדרגה למיינסטרים, ולסטפאן יש כבר פרוטוטייפ למשחק משלו, משחק שהוא כבר התחיל לפתח. המשחק הוא הרפתקה עם אינספור ענפים שונים ותרחישים אלטרנטיביים, קונספט שמקדים את זמנו לשנת 84, והוא מבוסס על ספר – “בנדרסנאץ'”. “בנדרסנאץ'” הוא ספר משחק, דומה לספרי “כישוף” או “צמרמורת” המאוחרים, בהם הקורא הוא גיבור בהרפתקה – הספר מחולק לקטעים, והקורא/שחקן מדלג בין הקטעים לפי הבחירות שהוא מבצע.

סטפאן הולך לעשות פיץ’ בחברת משחקים חדשה, חברה שרוצה להפוך את התחביב החדש והמוזר הזה של משחקים לעסק משגשג. לאחר פיץ’ קצר ומוצלח סטפאן מקבל אור ירוק לפתח את המשחק בשביל החברה, עם דדליין מאוד נוקשה – המשחק צריך להיות מוכן בזמן לחג המולד. הזמן מוגבל, וכך גם המשאבים הנפשיים של סטפאן – כל החלטה הולכת להיות גורלית.

משחק מחשב?

לרבים מאיתנו “בנדרסנאץ'” יזכיר משחק מחשב יותר מסרט. אם להיות יותר ספציפיים, הוא יזכיר משחק של חברת Tell Tale המנוחה, שעד לאחרונה הייתה מוציאה משחקים בפורמט מאוד דומה – סיפורים קצרים בהם לשחקן יש שליטה יחסית מוגבלת על המתרחש, כאשר העיקר הוא לבצע החלטות קשות תחת לחץ של זמן, ולהתמודד עם ההשלכות של ההחלטות האלה. אבל יש אלמנטים בפורמט של “בנדרסנאץ'” ששונים במהותם מהפורמט של משחקיה של Tell Tale.

משחקי Tell Tale ודומיהם הם סיפורים יחסית לינאריים. יש הרבה ענפים אפשריים בדרך, אבל הענפים האלה מתנקזים לסוף אחד. לפעמים גם בסוף ניתנת בחירה משמעותית כלשהי, אבל היא רלוונטית לסוף בלבד. אלה משחקים שרוצים להעביר סיפור ברור וקוהרנטי, ולתת לשחקנים להרגיש שאנחנו חלק מהסיפור. אנחנו לא באמת משנים את הסיפור, אבל בגלל שהשפענו על הרבה חלקים נעים בדרך זה הסיפור שלנו. “בנדרסנאץ'”,  לעומת זאת, מספר כמה סיפורים שונים מאוד בהתאם לבחירות שלנו.

“בנדרסנאץ'” דומה הרבה יותר לספרי משחק, כמו הספר המומצא בעולם הסרט/משחק עצמו. אם לא זכיתם לשחק בספרי משחק, אלה משחקים בהם יש אמנם סוף אחד שהוא הסוף ה”אמיתי”, הסוף שאנחנו שואפים להגיע אליו, והוא גם סוף טוב בדרך כלל, ובדרך יש הרבה דרכים להיכשל – סופים קנים ומספקים פחות, אבל עדיין סופים. בספרי המשחק האלה הסיפור הוא באמת הסיפור של השחקנים – נדיר מאוד ששני שחקנים יקבלו את אותו סיפור באותו סדר, אפילו אם שניהם מגיעים לסוף הטוב.

“בנדרסנאץ'” נותן לנו להכשיל את סטפאן. הוא נותן לנו הזדמנויות לראות את המשחק יוצא, ולקבל ציון ממבקר משחקים מקצועי לכאורה. הציון ניתן לסטפאן, אבל בעיקר הוא ניתן לנו. ואחרי כמעט כל סוף כזה, הסררט/משחק מאפשר לנו לחזור אחורה ולעשות בחירות שונות. משחק Tell Tale לא מאפשר לחזור ולשנות בחירות, כי המשחקים האלה רוצים שנתחייב לבחירות שלנו, וגם כי חשוב שלא נשים לב שאין לבחירות הרבה משמעות. בספרי משחק, לעומת זאת, שחקנים מנוסים זוכרים את שיטת הסימניות – לשים סימניות בקטעים גורליים, ולחזור אליהם במקרה של כישלון, כדי לבצע בחירה אחרת. נטפליקס וברוקר סיפקו את הסימניות האלה בשבילנו.

מתוך מראה שחורה בנדרסנאץ’ (תמונה באדיבות נטפליקס)

הגימיק מגניב, והביצוע מעניין. אבל האם זה טוב? יש משהו מושך מאוד במשחק שכולו מצולם בוידאו, אבל זה לא חדש. “סרטים אינטראקטיביים” או “משחקי FMV” היו סופר פופולריים בשנות ה-90. זוכרים את “פנטזמגוריה”? את “גבריאל נייט 2″? זוכרים את קטעי המעבר במשחקי Command & Conquer השונים? אלא שלמשחקי FMV יש שפה ויזואלית משלהם, ו”בנדרסנאץ'” מתעקש לעבוד בשפה קולנועית. זה מרחיק אותנו מהמחשבה שמדובר במשחק, ומשאיר אותנו בתוך מסגרת סרט. כדי לדבר על מה זה באמת נותן, נהייה חייבים להיכנס למישור הספוילרים…

מוסיף וגם גורע

החלק הזה של הביקורת מכיל ספוילרים רציניים ל”מראה שחורה: בנדרסנאץ'”.
אם אתם מעדיפים להימנע מהם, דלגו לסוף, לכותרת “בשורה התחתונה”.
גם אתם יכולים לבחור את הסיפור שלכם 🙂

“בנדרסנאץ'” לא שוכח שהוא “מראה שחורה”. הסיפורים של ברוקר כמעט תמיד מנסים להראות לנו שמשהו מסוכן. הפעם הטכנולוגיה שהסרט בוחן, היא גם הטכנולוגיה שהסרט בוחן. כלומר, אנחנו מתנסים יחד עם ברוקר בגימיק יחסית חדש של נטפליקס, ובו בזמן ברוקר מבקר אותו.

סטפאן, גיבור הסרט, מתחיל לאבד את דעתו. ג’רום דייוויס, הסופר שכתב את הספר אותו סטפאן מעריץ, השתגע לקראת סיום העבודה שלו ורצח את אשתו בעריפת ראש. הוא טען שהיא עובדת עם ארגון חשאי ששולט בחיים שלו. סטפאן מתחיל לחוות את אותו הדבר, והוא צודק – הוא באמת נשלט. נשלט על ידינו.

יש כמה וכמה ענפים ל”בנדרסנאץ'”, וכולם נוגעים בזמנים אלטנרטיביים, וביכולתו של סטפאן לחזור אחורה בזמן ולשנות את הבחירות שלו – יכולת שהוא עצמו לא שולט בה. רוב הענפים גם מתייחסים לזה שסטפאן לא שולט אפילו בגוף שלו. איזה דגני בוקר הוא אוכל? לאיזה מוזיקה הוא מקשיב? אנחנו לא מבינים למה אלו שאלות חשובות כי גם סטפאן לא מבין, עד שסטפאן מתחיל להתנגד לבחירות שלנו, ואז גם הוא וגם אנחנו מבינים שאנחנו לא סתם צופים בסרט – אנחנו שולטים בבנאדם.

יש כאן כבר שתי בעיות. הראשונה היא די ברורה – הפורמט של “מראה שחורה” מאוד מאולץ כאן. אם מטרתו של ברוקר היא להזהיר, אין כאן בדיוק מפני מה להזהיר. הרי ברור שזה סרט בדיוני, אנחנו לא באמת שולטים בחיים של אף אחד. באף שלב לא נוצרת אשליה משכנעת שזה מה שאנחנו עושים. גם אם ברוקר מתריע בפנינו שהאינטראקטיביות גורמת לנו להיקשר לדמות, זה לא באמת מעניין כי משחקי וידאו עושים את זה עשרות שנים. דוגמה טובה היא Heavy Rain, משחק שהוא סרט לא כל כך מוצלח, אבל בגלל שהוא אינטראקטיבי אנחנו ממש נקשרים לדמויות שלא היינו אוהבים אותן אחרת.

הבעיה השניה עמוקה יותר – אין כאן שום החלטה מצד ברוקר על מה לספר לנו באמת. בגלל הענפים, בגלל שיש הרבה סופים, אין סיפור אחד שהוא נכון. אמנם חלק מהסופים נותנים לנו לחזור אחורה וחלק מהסופים מסיימים את הסרט, עם כתוביות סיום והכל, עדיין יש כמה סופים שאפשר להתייחס אליהם כסופים סופיים.

האם סטפאן עלה על הרכבת עם אמא שלו ונהרג איתה? האם הוא השלים עם מותה? האם הוא גילה שהוא בסט צילומים של “מראה שחורה”? רק הסוף של הצעצוע, שקשור למוות של אמו, נותן תחושה של סגירת מעגל וגם מפתח את הדמות. זה גם סוף שמספר לנו שסטפאן לא באמת שולט בזמן, רק לוקה בנפשו – כי כשהוא בוחר למות עם אמא שלו בעבר, הוא מת בהווה בתוך ראשו. הוא מדמיין את עצמו מת ומת כתוצאה מזה. העבר לא השתנה, הוא לא נהרג בתאונת הרכבת ההיא, הוא פשוט נתן לדלוזיות שלו לשלוט בו ולהרוג אותו.

מתוך מראה שחורה בנדרסנאץ’ (תמונה באדיבות נטפליקס)

זה סוף מוצלח, וזה סוף הפוך לרוב הסופים של “מראה שחורה” – הטכנולוגיה לא הרגה את סטפאן, הוא הרג את עצמו בטעות כשהוא הזה טכנולוגיה שלא באמת קיימת. הוא הזה עתיד שבו יש טלוויזיה בשם נטפליקס ששולטת בו, אבל זה הכל לא אמיתי. יש פה סיום מעניין במסגרת של “מראה שחורה”, אבל כסיפור מדע בדיוני בפני עצמו? ככה-ככה.

כל הסופים האחרים לא נותנים שום סיפוק. היה עדיף אם ברוקר היה עושה יותר כמו Tell Tale, ומתחייב לסוף אחד כסוף האמיתי – לסוף של הצעצוע. בין אם סטפאן משלים עם מות אמו או מת בתודעתו, קיבלנו סוף ברור והגיוני לפסיכוזה הארוכה הזאת. אבל נדמה שהגימיק מנצח, ו”בנדרסנאץ'” פשוט יזרוק עלינו את הסיפור שנצליח לפענח בלחיצות חצי-אקראיות על המסך.

פורמט הוידאו מאוד מחייב ומאוד מגביל. “בנדרסנאץ'” מגביל את עצמו לשתי בחירות בלבד בכל פעם, שזה עוני נורא של בחירות ביחס למשחקים. לקחת את הפיצול הזה לשתי בחירות ולהפוך אותו לאלמנט נרטיבי, עם הסמל המקולל של הענף המתפצל, זה רעיון די מבריק אם לומר את האמת – אבל עדיין זה לא מספיק קוהרנטי כדי להבטיח שנצא עם משהו בעל ערך מכל החוויה הזאת.

בשורה התחתונה

“בנדרסנאץ'” הוא גימיק מאוד מגניב. הוא מתקשה להיות הרבה יותר מזה. שווה להתנסות בו, וגם אם לא תגיע לסוף ה”אמיתי” של הסיפור, להשקיע בו חצי שעה או שעה כדי לראות כמה מהסופים הקטנים בדרך זה די מעניין. נחמד לחשוב שזו טעימה, התנסות ראשונית של ברוקר בפורמט חדש, ובתקווה שנקבל עוד סיפורים כאלה שיהיו יותר מעניינים ומוצלחים. המקרה הזה ספציפית לא באמת מצליח לעמוד בהבטחה, אבל כן עושה חשק לעוד תכנים בסגנון – ואולי לא רק לאלו של ברוקר.

נטפליקס ניצלה את חגיגות השנה החדשה על מנת לפרסם טיזר חדש לעונה 3 של הסדרה דברים מוזרים (Stranger Things) ומלבד חשיפת רמזים שונים לדברים שיבואו, חושפת החברה גם את התאריך הרשמי לעלייתה לאוויר של העונה החדשה ב-4 ביולי, 2019, יחד עם חגיגות יום העצמאות באמריקה.

הטיזר החדש ממשיך להתמקד במקום בו כנראה תתרכז העונה השלישית – Starcourt Mall, קניון חדש שייפתח בעיר הוקינס בשנת 1985. בטיזר ניתן לראות שידור טלוויזיה המציג את כניסתה של השנה החדשה, עם דיק קלארק שמציג את השנה החדשה בתוכניתו בחסות, איך לא, Starcourt Mall.

את מילותיו של קלארק קוטעים קטעים אלטרנטיביים המציגים תוכנת מחשב המופיעה על המסך ומספקת לנו מספר טיזרים. ראשית, בין בליל אותיות שממשיכות לנוע אנו מוצאים מספר מילים המרכיבות את הביטוי “When Blue and Yellow Meet in the West”, אשר ככל הנראה מתייחס גם הוא לקניון החדש.

מעריצים אדוקים של הסדרה כבר חשפו כי השעון שהופיע בטיזר הראשון לעונה השלישית של דברים מוזרים, בו נחשפה פרסומת לקניון החדש, מופיע שעון שהידיים שלו מופיעות בצבעים כחול וצהוב, וכשיפגשו? אולי בשעת חצות, כנראה שנראה כמה דברים מוזרים.

צפו בטיזר הראשון וחפשו את השעון סביב 0:38 דקות:

הדבר השני שמופיע בטיזר החדש הינו ניסיון פריצה לארגון בשם Lynx Corp דרך הפעלת תכנית בשם SilverCatFeeds.exe. גם שם קובץ זה הופיע בחשיפות של מעריצי הסדרה, אם כי לא הצלחנו לאתר את משמעותו.

פוסטר חדש לעונה השלישית נחשף גם הוא ומציג את הטייטל לעונה החדשה – “קיץ אחד יכול לשנות הכל”, ורומז כי העלילה של העונה החדשה תתרחש בקיץ 1985. בפוסטר ניתן לראות את הילדים חוגגים מתחת למטר של זיקוקין לכבוד חגיגות העצמאות בארה”ב, כשמייק ואילבן אוחזים ידיים, ואילבן מביטה לאחור אל זוג רגלי עכביש חשוד.

תמונה: נטפליקס

“דברים מוזרים” היא סדרת מדע בדיוני ואימה המתרחשת בשנות ה-80. מיד עם עונתה הראשונה היא הפכה לסנסציה טלויזיונית. הסדרה עוקבת אחרי עיירה אמריקאית קטנה ושקטה בשם הוקינס, שתושביה מוצאים את עצמם בלב ליבו של שטח מחקר ממשלתי סודי.

המחקר גורם לפתח בין העולם שלנו לעולם אחר, עולם מראה אפל לעולמינו, ודרך הפתח הזה מפלצות מתחילות לפלוש לעיירה. חמישה ילדים, אמו של אחד מהם והשריף של העיירה הם כל מה שעומד בין הפולשים מהמימד המקביל לגורלה של האנושות כולה. אחת מהילדים הייתה בעצמה מושא ניסוי ממשלתי, ופיתחה כוחות על שמאפשרים לה להילחם ביצורים ולהגן על חבריה.